"והיא לפני סיום אומרת..."

במתמטיקה, כמו בדמוקרטיה, האחד שואב את כוחו ממספר האפסים שאחריו, כך גם בלוגר, איכותי, ככל שיהיה, מידת הצלחתו נמדדת במספר הקוראים הקבועים שלו, בתפוצתו, בעניין שהוא יוצר, בנושאי הפוסטים, בדינמיקה המתרחשת בבלוג אם קיימת כזו, בעדכניות, בסגנון הכתיבה, ביצירתיות, בחדשניות. הכל מתחיל בשאלה המתייחסת למטרת הבלוג.
הבלוג אותו אני מסכמת היום התחיל כמשהו חדש, ניסיוני. הבלוג החינוכי עורר אצלי חששות רבים מהלא נודע אותם העלתי בתחילת הפעילות.בדפדוף לאחור, אני נזכרת בחששות הראשוניות שלי הן מהפלטפורמה הטכנית החדשה והן מנושאי הכתיבה, מעבר לקשיים הטכניים והצורך ללמוד את הכלי והפוטנציאל שלו, אפשר לומר שהייתי טכנופובית, עולם המחשבים היה לי זר ומנוכר .
חששתי מהפומביות, הבנתי שאני צריכה לשתף בהגיגים ולשקף את תהליך הלמידה שאותו אני עוברת, חשבתי אז, מי כבר יקרא או יותר מכך יגיב ?! מעבר לחבריי ללימודים !
להפתעתי ולשמחתי, התבדיתי. כשמצאתי בפוסטים השונים תגובות מאנשים שאינני מכירה, ידיד משפחה קרוב ששלח אליי מייל אישי אחרי שקרא פוסט שכתבתי על נושא שעליו חיפש חומר באינטרנט, ידיד נוסף שממנו לא שמעתי זה 20 שנה, גם הוא הפתיע אותי שבמקרה נקרה לבלוג שלי וכאלה שלא במקרה, אם במסגרת מטלה שקבלו, ואם סתם מתוך עניין משותף, התרגשתי וחשתי סיפוק. " בזה בא שכר לעמלי".
הבלוג גרם לי להכיר עולם שלא ידעתי, הבלוג חייב אותי לחשוב על דברים שלמדתי לעומק. לפני כתיבה פומבית ,ופה אין ספק לפומביות יש משמעות ! היה עלי להבהיר לעצמי מה הבנתי ומה המשמעות של הידע החדש.
הצורך למצוא על מה לכתוב פוסט מדי שבוע גרם לחיפוש מתמיד אחר קשר בין הסביבה והחוויות היומיומיות שלי לבין למידה ותקשוב.
מפוסט לפוסט למדתי להשתכלל, להוסיף קישורים למאמרים לכתבות, תמונות וסרטונים בקיצור למדתי להשתמש בייצוגי ידע שונים ומגוונים. נחשפתי לתכנים שונים כאשר שוטטתי וחיפשתי חומרים ברשת.
ניהול הבלוג אילץ אותי לחשוב אחרת, חשיבה ברמה גבוהה יותר, חשיבה ביקורתית, היה עליי להפעיל שיקול דעת, להיות יצירתית, להציג רעיונות בצורה ברורה ולעיתים אף להעביר מסר.
היום אני בהחלט חושבת שהצלחתי להתגבר על חששותי אם מתוך הכרח ובעזרת תמיכתם של בעלי היקר וחבריי ללימודים. זו בוודאי היתה חווייה מאתגרת ומלמדת.
ולסיום אני מבקשת להודות לחברתי ושותפתי, רנית, על הליווי והתמיכה ואף לדורית שלא הרפתה והקפידה להגיב ולעודד, כמובן לכל שאר חברותיי על תגובות נפלאות, מפרות ומקצועיות.
אחרונה חביבה דר' גילה קורץ על היחס החם והאישי כבר בפגישת ההיכרות... זה לא מובן מאליו !
למי מאיתנו שעדיין זוכר את מה שלמד...
הכתיבה בבלוג היתה עבורי למידה פעילה- אקטיבית, ביקורתית ויצירתית !
וזו הדרך היעילה ביותר ללמידה – למידה ע"י עשייה.
תודה רבה לכל מי שקרא, הגיב , תמך והעריך !

הפיכת מידע לידע

במסגרת השתלמות בית סיפרית, שבה אני משתתפת הוזמנתי להרצאה בנושא מערכות מידע ממוחשבות ככלי אסטרטגי, הנושא התחבר באופן מסוים לנושא הסמנריון , בו אבדוק את הקשר בין מאפייני רקע ומסוגלות עצמית לבין עמדות המורים בחט"ע כלפי הכנסת שינוי טכנולוגי בבית הספר.
המציאות מחייבת הפיכה של מערכות המידע מכלי של אחסון אינפורמציה, לכלי אסטרטגי לטווח ארוך וקצר, כלומר ארגון חדש של בית הספר כדי להתאים אותו לעידן שבו אנו חיים.
הקניית הידע של שימוש בטכנולוגיות המידע הדרושות למורים לצורך עבודתם והנגישות שלהן לכל המורים שבבית הספר יוכלו להשיג כמה מטרות, אחת היא הפיכת מידע לידע או יצירת שקיפות מלאה בעבודה.
למה הכוונה " הפיכת מידע לידע " ?
מדובר כאן בבנייה של ליבת הנושא ושל תהליך למידתו מתוך המידע, כאשר היעד המרכזי הוא לבנות לומד עצמאי הנושא באחריות של איסוף המידע והעמדתו על אבני יסודות המתודיקה המאפיינים כל מקצוע נלמד, במקביל גם לומד שאינו ממהר להסיק מסקנות ללא ביסוס או מחקר, כזה שיודע להפעיל שיקול דעת ואו להעביר ביקורת כשצריך.
הדבר מחייב את צוות ההוראה לדעת מתי לחבוש את כובע המדריך, שתפקידו להדריך את התלמיד בחיפוש מושכל אחר מידע באינטרנט, או לחבוש את כובע המחנך, המבקש להעמיק בהבנת הנושא או המסר החינוכי הנלמד.
היום תלמיד יכול להשיג מידע בכל תחום בלחיצת כפתור, כך שהזמן שהיה מוקדש להעברת מידע יכול להתפנות לטובת הוראה חוויתית מעמיקה שתהיה בעלת משמעות לעולם התלמידים.
השקיפות, בימינו נראית פחות מאיימת מבעבר ! שקיפות של הישגי ביה"ס בהשוואה להישגי בתי ספר אחרים באזור כדי לאפשר התבוננות, לשם ביקורת עצמית וחיצונית שתדרבן למציאת פתרונות לבעיות מערכתיות ומנהליות.
כיום כבר אפשר לזהות שיפור בדפוסי עבודתם של המורים בזכות טכנולוגית המידע, לדוגמה : העבודה מתואמת יותר, יש אחידות בדרך הדיווח, עמידה בלוח זמנים ! ניתוח תוצאות מבחנים באופן מדויק ולא אינטואיטיבי, דיווחים ברורים לישיבות פדגוגיות, לתלמיד ולהורים.
לדעתי היתרון של המידע העדכני שהוא זמין, לכן חשוב לאפשר לכל הגורמים גישה אל המידע המלא כדי לראות את התמונה בשלמותה, כדי לאפשר סיעור מוחות שיבטיח קבלת החלטות איכותיות ואז ניתן יהיה להתערב כשנדרשת התערבות בזמן אמת, כדי להציל את שנת הלימוד של כל תלמיד הנזקק לכך.

עניין של סגנון !

מאז שהתחלתי לכתוב בבלוג שלי יצא לי לחשוב די הרבה על הנושא של סגנונות כתיבה.
לכל אחד יש את הסגנון שמייחד אותו ומאפיין אותו.
אני חייבת להודות שסביר מאוד להניח, שלא הייתי פותחת בלוג, אם לא היו מחייבים אותנו ולא הייתי חווה את החוויה הזו לעולם במרוץ המטורף הזה של החיים.

בניגוד לעבודה פילוסופית, כתיבה בבלוג היא עניין לטווח קצר, פחות מעמיק ופחות יסודי. ומנגד, כתיבה בבלוג היא דבר יותר קונקרטי, יותר רגיש והרבה יותר מחובר למציאות. ובינתיים, דברים מצטברים, ודברים ממשיכים לקרות.
That`s life
יש שכותבים בלוגים כדי לשנות את העולם, כדי להשפיע, כדי לעבד מחשבות , כאלה שהיו רוצים לכתוב ספר אבל לא מצליחים להגיע לסוף שלו, יש שפשוט אוהבים לכתוב במהות שלהם, אני מניחה שלהם סגנון מיוחד ושונה משלי, זה מחזיר אותי אחורה בעשרים שנה בערך, אני נזכרת בתקופת התיכון, אז ההתמודדות שלי עם חוויית הכתיבה, בהבעה ובספרות לא היתה כל כך חיובית, משום מה אף פעם לא נמשכתי לתחום זה ולא בכדי אני עוסקת בתחום המתמטיקה, הפיסיקה ...

במשך הזמן השתכנעתי שהכתיבה לבלוג היא עניין של נטייה – אפשר לעזור לאנשים לפתוח בלוגים, אפשר לדרוש מאנשים לפתוח בלוג אבל המשך הכתיבה לבלוג הוא עניין של הנעה "פנימית". אם הרפלקציה בכתיבה איננה מדברת אל מישהו, אי אפשר לדרבן אותו להמשיך לכתוב. אפשר להציע. אפשר אפילו לשדל. אבל אחרי הדחיפה הראשונה, נדמה לי שעל פי רוב מי שממשיך לכתוב הוא מי שהיה מגיע לכתיבה הזאת גם בלי הדרבון החיצוני.

בעיני הציבור הרחב בלוג איננו סגנון, אלא כלי טכנולוגי שמאפשר פרסום מהיר של הגיגים. כמובן שלבלוגים אין רק סגנון אחד. יש בלוגים אישיים, בלוגים חברתיים, בלוגים חינוכיים, בלוגים עסקיים ובלוגים פוליטיים, ומה לא. ואני בוודאי אינני יכולה לדבר בשם קהילת הבלוגרים, אלא רק בשם עצמי. עבורי הבלוג הוא מרחב להרהורים מתמשכים סביב הנושא הלימודי ואם הספקתם גם לקרוא פוסטים קודמים שלי, אז גם כאלה העוסקים בשיגרת היומיום, עבודה אקטואליה וכד' .
אסיים ואומר כי
- כותבים איכותיים הם מצרך נדיר והיכולת ללכוד את הגולש על ידי כתיבה מתאימה היא אומנות לשמה.

מורה בפייסבוק כן או לא ?

הייתי די מבולבלת, בעניין הפייסבוק כמובן ! הזמן עושה את שלו אין ספק, אני מתחילה לגבש החלטה בנושא, עבר הרבה זמן עד שהסכמתי לפתוח פייסבוק, מעניין כמה זמן יעבור עד שאצליח לעשות בו שימוש חינוכי לצורכי הוראה.
כמו כל תחביב בחיים, כמו כל דבר בחיים - פייסבוק טוב במידה מסויימת, מצד אחד, מי שאין לו פייסבוק, בלא מעט פעמים פשוט.. אני אבחר מילה שאצלנו משתמשים בה הרבה, 'לא קיים'. פשוט לא מעורב בשיח היומי. כשכולם נכנסים לכיתה ומדברים על ,החבר החדש של X או החברה של Y...או במקרים שמודיעים דברים חשובים בפייסבוק כמו שינוי במועד של מבחן או שעור שהתבטל, מי שאין לו פייסבוק פשוט לא מרגיש בעניינים. וגם בלי זה, רוב האנשים שנגד פייסבוק אצלי בבית הספר לפחות, פשוט לא מעורבים בשיח הכיתתי והבית ספרי, והם די בחוץ ולא מעורבים, וזה חבל. דרך הפייסבוק אפשר לצפות בתמונות שחברים צילמו במיוחד אלה הלומדים במגמת צילום !

בעבר כשאני היייתי תלמידת תיכון זכור לי בבירור הדיסטנס בין מורה לתלמיד, היום כשאני בצידו האחר של הסיפור, התמונה נראית לגמרי אחרת, תלמידים לא מהססים לרגע להפגין חיבה, אהדה, הערצה או ההיפך , לאחרונה הרבה מתלמידי ביקשו ממני חברות בפייסבוק , אשקר אם אומר שזה לא מצא חן בעיניי אך התחושה המיידית שלי אמרה לא לאשר. לדעתי זה בעייתי שמורה יהיה חבר של תלמידים בפייסבוק, כמחנכת אני נוהגת לספר עליי ולפעמים על משפחתי ,ועדיין אינני מעוניינת לחשוף את חיי הפרטיים בהקשרים לא כשורים, בקלות יכול להיות כאן טישטוש גבולות בין התבטאויות אסורות ביחסים שבין מורה לתלמיד. נכון , זה יכול לשפר תדמית המורה בעיני תלמידיו שכן מורה שיש לו פייסבוק נחשב "מעודכן", בנוסף הוא גם יכול לעקוב אחריהם בזמן אמת ולהיות באמת מעודכן בחיי החברה בכיתתו.
אם פעם הקשר בין המורה לתלמיד התקיים באופן בלעדי בין כותלי בית הספר, הרי שהיום, בעידן הרשתות החברתיות, אין לו גבולות של זמן ומקום. טשטוש הגבולות הזה עשוי להיות הזדמנות נהדרת למורים להכיר את עולמם של התלמידים, להתקרב אליהם ולהעביר להם מידע, אבל מצד שני מעורר בעיות כבדות משקל ושאלות קשות של מה מותר ומה אסור, ואיך אפשר לשמר את מעמדו של המורה גם בעולם הווירטואלי.
השאלות האלה הובילו את השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך לדון ביחסים שבין הסגל החינוכי לתלמידים בפייסבוק, ולפרסם שורה של המלצות בנוסח "עשה ואל תעשה", לצד הרווחים הפדגוגיים והאישיים שאפשר להפיק מהקשרים ומהאינטראקציות עם תלמידים ברשת החברתית, רוב המורים עדיין לא מודעים לבעייתיות הנובעת מקשר שכזה," אומר ד"ר אברהם רותם, מומחה לתקשוב, שניסח את המסמך עם עידית אבני.
אני ממליצה להתרשם http://ianethics.com/?page_id=2606
מבחינתי אחרי סקר קצר שערכתי בין תלמידים שלי, קולגות שלי לעבודה ושיטוט באינטרנט, קיימת בהחלט האפשרות שאנצל את הרשת החברתית הזו בהמשך אולי עוד אפילו השנה ! ברגע שרמת העומס תרד אקדיש לכך זמן איכותי ,
לפחות התהליך כבר מתחיל להתבהר, ראשית עליי לפתוח מייל חדש, נפרד, ליצור פרופיל חדש כמורה, או כקבוצה חדשה (כיתה) שבה קיימת הגנה ויש יכולת לחסום מבקרים לא מורשים, תהיה לי האפשרות להעלות תכנים לימודיים ואתגריים ובמקביל אצטרך להיכנס באופן יזום על מנת לבדוק את התכנים מה שלבטח יאפשר לי יתר מעורבות בעולמם של התלמידים ברשת.

משמעת !

ההתמודדות של המורים בישראל עם נושא המשמעת היא מציאות כואבת תרתי משמע !
לעיתים נדמה כי למורים בישראל אין כלים ואמצעים להתמודד עם בעיות משמעת, כך לפחות מספרים לי תלמידיי במסגרת שעורי החינוך. מדיווחי מורים עולה כי ארועי משמעת אינם מטופלים בזמן הנכון וכי המורים אינם מגובים על ידי ההנהלה, כי רוב הנהלות בתי הספר אינן מעוניינות להתעמת עם התלמידים, הן מעוניינות ב"שקט תעשייתי" וכדי להשיגו הן מוכנות לשלם כל מחיר ולא כך צריכים להיות פני הדברים - לא כך בבית סיפרנו, לצערי יש מנהלים השבויים בתפיסה, השגוייה כמובן, שהתלמיד הוא "לקוח" שהמסקנה הנגזרת ממנה היא שהלקוח תמיד צודק ! בסופו של דבר נשאר המורה בודד במערכה ובעית המשמעת נופלת בין הכיסאות.
בשלושים השנים האחרונות עברה מערכת החינוך טלטלות רבות של רפורמות, אף לא באחת מהן נמצאה התייחסות הולמת ונושא המשמעת, כאילו הבעיה כלל לא קיימת. לעומת זאת היתה עדות דווקא להתפוררות המשמעת דרך שורה של הנחיות ממשרד החינוך, לדוגמה : לעיתים קרובות בתי ספר התיכוניים חייבים לקבל גם בוגרים של חטיבת הביניים שאינם מתאימים, מאפשרים לתלמידים להיעדר משעורים ללא הגבלה, יש הבטחה להעלות כיתה של כל תלמיד גם אם צבר הרבה שליליים התערבות הורים בנהלים ותקנון, קיימת התחשבות כמעט אינסופיות במצב הריגשי, החברתי, המשפחתי ובל נשכח הסוציואקונומי של כל תלמיד, תלמידים בעלי צרכים מיוחדים משולבים ללא תנאים מאפשרים, והרשימה עוד ארוכה. אך הקרב על המשמעת עדיין לא אבוד. יש כאן בארץ מוסדות חינוך שבהם לומדים התלמידים ברצינות וכמעט שאין בעיות משמעת, אם בכל זאת נוהגים בחוצפה ומפריעים, מטפלים בכך ביד נוקשה ומיידית.
בקורסים של צה"ל למשל, גם באלה הפחות יוקרתיים, כמות החומר שהתלמידים צריכים להתמודד עמו בחודשים ספורים עצומה בהשוואה לזו שלומדים במס' שנות לימוד בביה"ס ובנוסף מקבלים עבודות, מטלות פרויקטים ומבחנים. חיילים שהיו "אלופי הכיתה" בחוצפה והפרעות יושבים בשקט ולומדים ברצינות כי הם יודעים שאם לא יעשו כך יסולקו מיידית.שיקולי המפקדים של הקורסים הם ענייניים ומקצועיים. כל זה קורה כאן ולא על פלנטה אחרת !
אז יש מה לעשות . לא להשאיר זאת כבעיה כואבת.

מה קורה במציאות ?

הנה כתבה בנושא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4009013,00.html

סביבת למידה ומאפייניה

במסגרת הקורס- שיטות וכלי חיפוש מתקדמים של דר' אלון הסגל נתבקשנו לנתח סביבת למידה על כל מאפייניה,
אחת ההשלכות המרכזיות של התפתחות הטכנולוגיה הדיגיטאלית הינה ההיקף הגדל והולך של המידע והצורך להפיץ, לנהל ולשמר את הידע.
במהלך חיפוש אחר מידע בנושא סקרנותי מתעוררת בנוגע ליישומים בשטח, איך וכיצד מתפתחת סביבת למידה משמעותית כזו שיש ביכולתה, לנהל מידע, להפיץ ולשמר והאם מתרחש בה תהליך המרת מידע לידע במערך החינוכי.
טכנולוגיות המידע והתקשורת מתפתחות במהירות עצומה, חודרות לכל תחום, משנות את אורח חיינו ונעשות לחלק חשוב מתרבותנו, לרכיב מרכזי בכל מרחב קיומנו. (גבריאל סלומון (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע)

בעידן שבו כל תלמיד יכול לגשת למאגרי מידע ברחבי העולם ולשוחח באישון ליל עם משוטטי אינטרנט ברחבי תבל, אין ספק שלא ניתן להתעלם מהמחשב ככלי בהוראה. ולכן, השאלה המרכזית שאותה מציג פרופ' גבריאל סלומון בספרו "טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע", אינה אם יש מקום למחשוב בחינוך אלא מהו מקום המחשוב בחינוך? לאילו תפקידים נייעד אותו? מה בדיוק נעשה בו, ומדוע? מערכת החינוך נדרשת להתאמת תהליכי הלמידה לעידן המידע. אחת המשמעויות העיקריות, של התאמה זו, היא הכשרת בוגר עצמאי, המתאים עצמו לעולם המשתנה במהירות, המשתמש במחשב ובתקשורת – תקשוב- כאמצעים בתהליך הלמידה.
הלמידה כיום חייבת להיות דינאמית ולאפשר ללומדים לקחת חלק פעיל ביצירתה.למידה שאינה כזאת, הופכת את הלמידה למשעממת ואת הלומדים ללומדים פסיביים.
שוב אנו חוזרים לשינוי שחל בתפקידו של המורה העכשווי, המורה כיום הוא מורה, שתפקידו להקנות מיומנויות למידה וחשיבה שיאפשרו לתלמיד בסופו של דבר להיות לומד עצמאי. כמו כן תפקידו של המורה ללמד את התלמיד לעשות בחירות יעילות. וזאת כמובן לאור העובדה שכיום העולם מוצף בידע רב ואין ביכולתו של המורה ללמד הכול.
לנוכח שינויים מבניים וטכנולוגיים אלו בחברה עלינו לסגל את עצמנו במהרה לסגנונות הוראה חדשים, ובעיקר להוראה השמה דגש על:
@ כלי חשיבה לעומת שינון
@ יכולת עבודה בצוות לעומת שיעורי בית פרטניים
@ קצב למידה אישי ושונה מפרט לפרט לעומת לימוד אחיד בקצבו בקבוצה
@ לימוד רב תחומי לעומת הקניית ידע בתחומים ספציפיים
@ יכולת הכללה ואינטגרציה של חומר לעומת התמקדות בבעיה ספציפית.
@ יכולת חיפוש מידע באינטרנט וברשתות המידע וקטלוגו לעומת אגירתו בזיכרון.
@ יכולת הבחנה בין טפל לעיקר

על פי האמור לעיל יש צורך בשינוי בתפיסת תפקידו של המורה ממורה למנחה, "מאמן על במה - למנחה בחממה" ,
הוראה המותירה בסיס לפרשנות אישית, במגמה לפתוח באמצעותן ערוצי חשיבה בהקשרים שונים. תהליכים אלה קוראים לחיפוש מידע, לארגונו ולעיסוק עשיר ועמוק בו בשאלות המאתגרות חשיבה ויצירתיות .
מורה זה הוא המורה שבונה ו/או משתמש בסביבות למידה מתוקשבות כחלק אינטגרלי מעבודתו.

אני חייבת כאן לשתף אתכם בנסיון האישי שלי עם סביבת למידה הקיימת ברשת, היא אמנם סביבה יחסית מיושנת ואינה מתחדשת אך היא עונה לדרישות קהל התלמידים בחטיבה העליונה, אתר אינטרלקט, הוא אתר המכיל שעורים אינטראקטיביים בתחומים שונים לקראת מבחנים ובגרויות, המלצתי לביתי להיכנס ולהתרשם מהאתר, היות והיתה על סף ייאוש מלימודי הפיסיקה מכך שהמורה לא כלכך ברור וקשה להבין אותו! זהו, היא כבר יותר מחוייכת ואת הסטטוס שלה בפייסבוק היא אפילו שינתה : "אני יודעת פיסיקה"

אסיים בפתגם סיני עתיק "אני שומע ואני שוכח, אני רואה ואני זוכר ,אני עושה ואני מבין" .

זיכרון לטווח ארוך !

קריאת פרק העוסק בתאוריית הגישה הקוגניטיבית ללמידה, כחלק מלמידה לקראת מבחן , מעלה את השאלה מה ישאר אצלי בזיכרון לטווח הארוך?
לאורך קריאת הפרק עלו על פניי חיוכים רבים שכן הרבה המלצות ליישומים בהוראה כבר מיושמים על ידי במתכוון ולעיתים מתוך אינטואיציה בריאה כנראה ואולי מתוך נסיון שצברתי לאורך השנים.
כל זה מתחבר באופן די מפתיע (מבחינת העיתוי) למאמר אליו התייחסתי באחד הפוסטים הקודמים, המורה בעידן הדיגיטלי.
בשגרת היומיום אני מוצאת את עצמי מחפשת דרכים מגוונות לעניין את התלמידים המתקשים, למקד את הקשב שלהם, ליצור איזושהי מידה של חדווה ורצון להצלחה ולהגברת המוטיבציה ללמידה.
בחרתי להציג בפניכם מספר יישומים בהוראה, מתאוריית עיבוד המידע נובעות המלצות יישומיות רבות, המתמקדות במטרה אחת : ללמד חומר כך שייזכר לזמן רב, כלומר שייכנס לזיכרון לטווח ארוך מבלי שיישכח. ההמלצות מתייחסות בעיקר להוראה פרונטלית, גם כשהיא משולבת בשאלת שאלות ועריכת דיונים כיתתיים.
ההמלצות מתייחסות לשלושה מאגרי זיכרון- זיכרון חישתי, זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך :
1. קצב ההוראה- עיבוד המידע והעברתו לטווח ארוך דורש זמן. אם המידע לא "יעובד" הוא "יאבד". לכן יש להימנע מ"להפגיז" את התלמידים מכמות רבה מדיי של חומר בבת אחת. יש להסביר רעיונות בטיפין טיפין כדי לאפשר לתלמידים לעבדם באופן משמעותי, המורה צריך להתאים את עצמו לקצב של תלמידיו.
2. מיקוד הקשב- חובה להציג חומר לימודי בצורה מאורגנת וברורה ולדאוג למשוך את הקשב של התלמידים אחרת לא תתרחש למידה. כל מורה מכיר את התלמידים שנמצאים בכיתה רק מבחינה פיזית בעוד מחשבותיהם "מתעופפות" מחוצה לה.
חשוב ליצור תנאים פיזיים נאותים ללמידה- לדאוג לאוורור, לישיבה נוחה וכמובן על המורה לעורר התעניינות תלמידיו בנושא הנלמד ע"י הצגת החומר בצורה מעניינת ומושכת משל ע"י התייחסות לנושא משמעותי מעולמם של התלמידים, הוראות המושכות קשב, הצגת גירויים מפתיעים, הנגנה (אינטונציה) קולית מעניינת ושפת גוף מגוונת. בקיצור על המורה להיות גם שחקן ומומלץ לו שיהיה שחקן איכותי בעל חשיבה יצירתית ודמיון רב כדי שלא ישעמם את תלמידיו ויצליח למקד את הקשב שלהם.
3. הצפנה משמעותית- תתרחש ככל שהמורה משתמש באופנויות (modalities) רבות יותר, כלומר, יפנה לחושים רבים יותר של תלמידיו, ע"י ייצוגים רבים יותר ומגוונים יותר יצליח "להגיע" ללומדים רבים יותר. ניתן לשפר זאת אם מלמדים במקביל שיטות לשיפור הזיכרון !
על כך אפרט בפוסט הבא.

סמנריון - איסוף מידע

אני רואה בזה תחילתו של מסע, היעד המיוחל הוא כתיבת סמנריון, בחירת שאלת המחקר היא תהליך , זהו ההחלטה נפלה! חיפוש אחר חומרים וקריאת מאמרים חיזקו רק את עמדתי בנושא לאור המודעות לפוטנציאל האינטרנט לשינוי ולשיפור בתהליכי הוראה ולמידה, אנשי חינוך רבים בעולם ובארץ מנסים לרתום את השימוש ברשת לשירות חזונם החינוכי ולשאיפתם להשגת מטרות לימודיות, כמו כן בתי ספר רבים מצטרפים לקהל המתנסים בפרוייקטים ייחודיים שבהם יש לרשת תפקיד מרכזי כמקור מידע, אפשור תקשורת, כלי יצירה, או אמצעי להעברת אינפורמציה ואינטראקציות לימודיות. שימוש זה מעלה שאלות יסודיות הנוגעות בהיבטים בסיסיים של המעשה החינוכי, כגון : תפקידי בית הספר בסביבה עתירת טכנולוגיה.
דוגמת רשת תקשורת תלמידים, מורים, הורים – Smart school
אפשרויות התקשורת החדשות שמעמיד האינטרנט לרשות מורים ותלמידים, מאפשרים סוגים חדשים של אינטראקציות לימודיות. באמצעות הרשת תלמידים מתקשרים עם תלמידים, תלמידים עם מורים וההיפך, מורים עם מורים, מתאפשרת עבודת צוות ולמידה שיתופית ם עמיתים בתהליכים חינוכיים.
עדיין אנו מצויים בשלב מוקדם מאוד של תהליך הטמעת האינטרנט בחינוך ולנוכח ההנחה שגם הטכנולוגיה משתנה במהירות, מצאנו לנכון להצביע על החשיבות בהטמעת שינוי טכנולוגי בציבור המורים. האופן שבו מקבל קהל המורים את השינוי הטכנולוגי המוכנס לבית הספר הוא בעל השפעה רבה ואף מכרעת על שילובו כאמצעי יעיל לצורכי חינוך והוראה.
בעבודתינו זו אנו מתמקדות ביכולת של מורים להתמודד עם שינוי טכנולוגי בבית ספרם.
הטמעת מערכת לניהול למידה בבתי ספר פותחת צוהר לאינטראקטיביות מקוונת בין עובדי ההוראה, תלמידים והורים.
ברצוננו לבחון את עמדות המורים כלפי הכנסת שינוי טכנולוגי בבית הספר, בבואנו לחקור זאת אנו צופות כי עמדות המורים מושפעות מכמה גורמים, הן מושפעות מהגיל, ממסוגלות עצמית, מההשכלה, שנות הוותק בהוראה, מקצוע ההוראה, ואף מהתפקיד שממלאים בבית הספר.
בשלב זה של איסוף מידע אנסה לנצל את הבלוג, כאן ארכז שאלות וגם תובנות לאורך התהליך.
אשמח לקבל ייעוץ והכוונה למקורות מידע נוספים ואו קישורים לאינפורמציה הרלוונטית.
כל דבר יתקבל בברכה.

רבות הדרכים ברשת הפייסבוק.

פתחתי פייסבוק, אך טרם הספקתי להתמכר לשגעון הזה שאליו נמשכים כלכך הרבה בני נוער ומבוגרים כאחד.
על היתרונות של הפייסבוק דובר רבות ואף על החסרונות כמו הפצת סיפורים על מקרים בהם תלמידים פתחו קבוצות של הטרדת מורים ואו תלמידים אחרים, ברשתות חברתיות. חוקרת האינטרנט וחברת איגוד האינטרנט הישראלי, צביה אלגלי מתארת באחד ממאמריה את התופעה ומציעה דרכים להתמודדות יצירתית עימה. הרשתות החברתיות הן במה לפעילות חברתית ענפה ולהפצת מסרים חיוביים ומנגד לצערי גם ליצירת קבוצות שטנה והסתה. תלמיד שלימדתי בעבר העלה תמונה של תלמיד אחר והדבר גרם להעלבה ופגיעה בו בגלל הערות מילוליות בוטות, הוסבר לו מיידית שעליו להסיר את התמונה ולמחוק את ההערות.
אסון הכרמל במהלך סוף השבוע האחרון היה הנורא מכל, כאשר לרשת הועלו הדקות האחרונות בחייה של תת ניצב אהובה תומר, מפקדת משטרת חיפה, המהירות הבלתי נתפסת של התפוצה, חולנית וקשה להבנה !!!
בנימה אופטימית יותר אני חייבת לציין את האנשים הטובים שבאמצע הדרך, דווקא עליהם אני מבקשת לשים את אור הזרקורים ובזכותם להעלות נקודות אור, לכבוד חג החנוכה, נקודות אור המחממות את הלב, קבוצות שנפתחו בפייסבוק לצורך מתן תמיכה ועזרה, למשל קבוצה שנפתחה ליצירת קשר עם הנצחת הניספים באסון הכרמל או לזכרם של הקורבנות.
רשת הפייסבוק הפכה להיות רשת מגוייסת ! ממש התנדבות מקוונת בתפוצה ארצית למאבק באסון הכרמל, אזרחים עוזרים לאזרחים. מדובר כאן באנשים שאיבדו את ביתם וכל רכושם שלא לדבר על חפצי אומנות וזכרונות של שנות דור.
בבית סיפרי נשלחה הודעה לכל צוות המורים על איסוף כלי בית, חפצים, בגדים וכו' לפנימיית ימין אורד- גם אתם מוזמנים :-)
מה שריגש אותי במיוחד היתה יוזמה של שני בני נוער והוא הדבר שרץ בתפוצה הכי גדולה, כנראה, שקבעו להגיע בתאריך מסויים לאזור שנשרף כדי לנטוע עצים ולעזור ליער להשתקם.

"הנעורים שבאו פתע אל סופם"

הנער, אלעד ריבן, היה רק בן 16, המתנדב שניספה בשריפת הענק בכרמל.
שר החינוך, גדעון סער, ספד לו "הוא היה בן יחיד להוריו ובמותו- לבן האומה"
"הנעורים שבאו פתע אל סופם", עצוב לי מאוד שתמיד שומעים על הטובים שבינינו רק אחרי מותם !
אלעד התנדב במכבי האש במסגרת פרויקט המחוייבות האישית, כמחנכת בשכבת י' הרגשתי צורך עז להתייחס לנושא.
אלעד היה מיוחד במינו, שכן את 60 השעות שהיה מחוייב לתת במסגרת הפרויקט נתן ועוד, המשיך להתנדב גם השנה כשהיה בכיתה יא'. אין הרבה בני נוער שממשיכים להתנדב ולתרום לקהילה ומקרים כגון אלה ראויים להערכה ולציון.
פרויקט מחויבות אישית הוא מיזם של משרד החינוך, שמטרתו להגביר את הזדהות הנוער עם הקהילה הסובבת אותו ועם אוכלוסיות חלשות, וזאת באמצעות מתן עזרה מסוגים שונים. העזרה יכולה להתבטא במתן שיעורים פרטיים חינם לילדים מתקשים, עבודה עם אוטיסטים, שיקום נפגעי תאונות דרכים בבית לוינשטיין, חלוקת חבילות מזון לנזקקים, התנדבות בארגונים המסייעים לילדים כגון אור לחינוך, מתן עזרה סיעודית לקשישים וכן מתן עזרה רפואית לבעלי חיים או התנדבות בבתי מחסה לבעלי חיים. ההתנדבות יכולה להיעשות גם במסגרת ארגוני התנדבות קיימים כגון המשמר האזרחי, מגן דוד אדום או צופי אש. הדרכה במסגרת תנועת נוער מוכרת אף היא כמחויבות אישית, בעוד שמילוי תפקידים שאינם בהדרכה מוכרים חלקית.

על כל תלמיד בהגיעו לכיתה י' להשתתף במיזם כתנאי לזכאות לתעודת הבגרות .במסגרת המיזם על כל תלמיד להתנדב במוסד כלשהו או ליזום פעילות עצמאית למען הקהילה. על הפעילות להיות ללא מטרת רווח כספי. במסגרת המיזם על כל תלמיד להשלים 60 שעות פעילות, כשעתיים בשבוע .
בבית הספר חשפנו את תלמידי השכבה להרבה מוקדי התנדבות, גילינו שיש המבקשים פטור מהפרויקט בעקבות השתתפותם בקבוצות ספורט עירוניות ייצוגיות, ומעט שחיפשו להקל על המשימה בכל דרך אפשרית, תפקידנו להאיר את תשומת ליבם לגבי החשיבות של התרומה והשכר (הלא כספי ) העומד בצידה.

המורה בעידן הדיגיטלי

בעיצומו של חיפוש אחר חומרים לעבודת הסמנריון ניתקלתי במאמר יצירתי ומרתק למדי.
המאמר עוסק בתפקיד המורה ותהליך ההוראה הנמצאים כבר שנים תחת לחץ של עריכת שינוי ( Egan, 2002 ). מה שמצא חן בעיניי הוא האופן שבו מתואר המורה בעידן הטכנולוגי.
אנשי החינוך מתארים את המורה כ"אומן מסטר" בסטודיו, כ"מנהל רשת", כשוער בבית מלון או כאוצר במוזיאון.
ג'ון סילי בראון (2006) רואה את תפקיד המורה כדומה ל"אומן המסטר" בסטודיו שלו ואת תהליך הלמידה כ"חברות לתוך הפרקטיקה (העבודה המעשית). הסטודיו הוא בדרך כלל מקום פתוח ובו ניתנת האפשרות ליצור את היצירותיו לעיני כל הנוכחים, המסטר וגם המתלמדים האחרים. המסטר יכול לראות את כל היצירות, ולשים לב לחידושים. המתלמדים אינם מוגבלים ללמוד רק על בסיס המומחיות של המסטר, אלא פעילויותיהם של כל המתלמדים יכולות לשמש להנחיה, הדרכה והכוונה על יצירותיהן של כל אחד ולהשפיע עליהן. הכתיבה בבלוג מתאימה למצב של היצירה בסטודיו לאומנות או אדריכלות. במקרה של סדנה לכתיבה יצירתית , למשל, המורה יכול לקרוא את כל העבודות הכתובות ולציין – את ה"יצירה" המיוחדת.
המורה כ"מנהל רשת" ,פישר (2006) ,מציע לראות את המורה כ"מנהל רשת תקשורת".
מבחינתו תפקידו העיקרי של המורה הוא לסייע לתלמידיו ביצירת הקישורים ורשתות הלמידה, כדי ליצור קישוריות בין מושגים והבנה של רעיונות. רשתות למידה עוזרות לתלמידים בפיתוח כישורים להשגת מטרות ויעדיו של קורס או מקצוע מסוים. במהלך הלמידה, בכל פעם שהלומדים פוגשים מקורות חדשים- המורה מעודד אותם להעריך אותם באופן ביקורתי ולבדוק את אמינותם ואת נחיצותם למטרה שנקבעה.
המורה כ"שוער" בבית מלון ,קורטיס בונק (2007) מציג את המורה כשוער בבית מלון בעידן האינטרנט, אשר כמומחה לסביבתו המקומית מתאמץ לספק לבאי המלון מידע על כל האירועים, המסעדות וההופעות. "מורה השוער" יכוון את תלמידיו למקורות ולהזדמנויות למידה, שהם ,אולי לא מודעים לקיומם. לפי בונק, החיים וגם הלמידה הם מסע. האינטרנט פותח בפני כולנו אפשרויות למידה בלתי מוגבלות.
על ידי המעבר לניהול פרויקטים מבוססי חקר או פתרון בעיות, למידה תוך כדי עיצוב, למידה מבוססת תוצר, או למידת חקר המורה הופך להיות למעשה למדריך הטיולים, למנהיג, מוביל המסע, או לשוער במלון.
חובתנו כמורים לחשוף את התלמידים לכל אותן הזדמנויות למידה המתאימות לדרגת בשלותם ולכישוריהם. זאת, בדומה לשוער בבית המלון המציע לתייר המבקש את עצתו "דברים" (אתרים, אפשרויות בילוי) שהתייר לא ידע שהם קיימים או שהם אפשריים. תפקיד השוער, אם כן, הוא לספק "הנחיה רכה", שלפעמים כוללת הסבר מילולי (בדומה להרצאה מסורתית) או הדרכה לפי מפה, כאשר האפשרות לגילוי נשארת בידי התייר/ אורח המלון עצמו.
המורה כאוצר במוזיאון ,בדומה לבונק (2007) , סימנס מציע שהמורה חייב לקבל על עצמו שני תפקידים:
א. מומחה, בעל ידע מתקדם בתחום דעת נתון
ב. מדריך המעודד ומאפשר חקירה עצמית של תלמידיו
"האוצר" הוא לומד מומחה. הוא אינו מעביר ידע, אלא יוצר מרחבים בהם ניתן לבנות ידע, לחקור אותו, וליצור קישורים בין פיסות מידע וידע. האוצר מכיר את תחום התמחותו היטב.
לסיכום ארבעת במודלים משלבים בין תפיסת מומחיות המורה ובין הבניית הידע של הלומד. כלומר, יש כאן שילוב של החינוך המסורתי והחינוך ההבנייתי, הקונסטרוקטיביסטי בהתייחס ליצירת קישורים בין מושגים בלמידה. בכל אחד מהדימויים לעיל, המורה כאומן מסטר, כמנהל רשת תקשורת, כשוער או כאוצר מושם דגש על מומחיותו של המורה בתפקידו הפעיל של מתן מידע והערכה של פעילויותיהם של תלמידים.
לדעתי המורה בעידן הדיגיטלי משלב את כל ארבעת המודלים בתוכו היות ובעידן הדיגיטלי המורה עומד במעין רשת אשר מצד אחד הוא חונך את תלמידיו ונותן להם משוב , כל התלמידים רואים את התוצרים של כולם, הלמידה הופכת יותר ויותר ללמידה שיתופית, המורה הוא מומחה בתחומו, מפנה אותם למקורות מידע ואתרים נוספים ובכך מעשיר את מקורות המידע עבורם, מעודד אותם לחקור בתוך ים של מידע ולהיות ביקורתיים כלפי המידע בין אם הוא רלוונטי או אמין. עבודת המורה היום היא פשוט אומנות של שילוב ארבעת המודלים.

Learning and Knowing in Networks: Changing roles for Educators and Designers, George Siemens, Presented to ITFORUM for Discussion
January 27, 2008

סוגי אינטליגנציות

במסגרת הקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" של דר' נטע נוצר, עסקנו בשעור האחרון בכמה סוגיות מעניינות במיוחד, והשאלות שהתעוררו היו, מה קורה במוחו של האדם מבחינה קוגניטיבית ? כיצד האדם מנצל אותו ללמידה של חומר חדש ?
אחד מהדברים שעוזרים לנו להבין תהליכים אלה זה האיטליגנציה, ראשוני החוקרים מתייחסים בעבודות המחקר שלהם לכל ההיבטים החינוכיים. הדיון נסב על שלושת סוגי האינטליגנציות :
@ אינטליגנציה אינטלקטואלית
@ אינטליגנציה מלאכותית
@ איטליגנציה ריגשית
האם האינטליגנציה מושפעת מהתורשה או מהסביבה?
האינטליגנציה האינטלקטואלית ה- I.Q , היא מולדת, היא מקיפה את כל פעולות החשיבה, הקוגניציה.
האינטליגנציה הריגשית, ה- E.Q גם היא מולדת, זו עוסקת ביכולת ההבנה והמודעות העצמית, התקשורת הבין אישית והתוך אישית. בעשור האחרון נוהלו מחקרים רבים בתחום אינטליגנציה רגשית. מחקרים אלה כיסו תחומים רבים כגון: חשיבות אינטליגנציה רגשית לניהול חיים יעילים, להצלחה בלימודים, לזוגיות מוצלחת ובעוד מגוון רחב של נסיבות חיים. אחד התחומים החדשים שנחקרו והוכח כי השפעתם רבה, הוא יישום אינטליגנציה רגשית בעולם העבודה. הגדרת אינטליגנציה רגשית - בפשטות ניתן לומר כי אינטליגנציה רגשית הוא שימוש אינטליגנטי ברגשות - אתם גורמים באופן מכוון לרגשות שלכם לפעול למענכם בכך שאתם משתמשים בהם כדי להדריך את התנהגותכם ומחשבותיכם בדרכים התורמות לתוצאות שלכם.
האינטליגנציה המלאכותית, היא נרכשת עם הנסיון, בעבר ניסו לשפר את החשיבה האנושית באמצעות המחשב, ניסו לחקות את מוח האדם על המחשב.
מהי אינטליגנציה בכלל ?
האינטליגנציה היא מכלול הכשרים שבאמצעותם פותרים בני אדם בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. מקור המילה אינטליגנציה הוא במילה הלטינית intelligere, שמשמעה לבחור, להחליט, להבחין. הגדרות רבות של אינטליגנציה מבוססות על משמעות זו

א. יכולת האדם לפתור בעיות חדשות ביעילות, זה לא לדעת עוד פרק או עוד תרגיל, אלא היכולת לפתור בעיה מתמטית, היכולת לקשור אותה לפעולות קודמות, בוחנת את האינטלקט בתהליכי הלמידה בלבד.
ב. בוחנת את איכות האינטלקט כפונקציה של יכולת האדם להתמודד עם אתגרי החיים, ולהסתגל לצרכי החיים המשתנים (סטרנברג) .
הגדרה חדשה זו של האיטליגנציה מתבססת על שלושה יסודות האינטליגנציה:
האנליטי, היצירתי והפרקטי.
ההגדרה המסורתית הישנה התבססה למעשה על הקוגניציה בלבד ! זו החדשה לעומתה היא רחבה ושונה יותר, היא לוקחת בחשבון את אתגרי החיים, את כל תחומי החיים, את ההתמודדויות עם שינויים, עם בעיות חדשות ואת דרכי ההסתגלות בחברה.
ולסיכום לפי וקסלר אינטליגנציה היא היכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהגיון ולהתמודד ביעילות עם הסביבה.
הכושר השכלי מורכב מכשרים ספציפיים בלתי תלויים זה בזה שנבדקים ע"י תת-המבחנים.
למשל, היכולת המילולית ( 1S) אינה תלויה ביכולת הביצועית( S2)
ולמי שרוצה לקרוא עוד על הנושא יכול להגיע לעוד כמה מאמרים מעניינים בנושא,
http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?kwd=7432

רשתות חברתיות וחינוך

כיום כמעט כל אדם יודע שכדי להעביר מסר להמונים כל מה שדרוש הוא מחשב וחיבור לרשת חברתית.
פייסבוק, פלטפורמת הרשת החברתית הגדולה בעולם שאליה מחוברים מאות מיליוני אנשים, נעשתה כבר מזמן לבית השני של בני הנוער שמאמץ בקלות את פלאי הטכנולוגיה .
בפוסטים קודמים שכתבתי, התייחסתי לדרכי התקשורת בין המורה לתלמידים ולהורים, או על אפשרות שילוב התקשוב בהוראה בכלל ובהוראת המתמטיקה בפרט.
השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא,
האם יכולות הרשתות החברתיות שבאינטרנט להשתלב בעבודת ההוראה ולהיות לעזר לאנשי החינוך?
מה שמשך את תשומת ליבי היא הכתבה העוסקת בנושא בירחון נובמבר 2010 של "קשר עין", הכתבה מעלה נקודות חשובות:
מהן למעשה המטרות של הנוער כפי שבאות לידי ביטוי בפייסבוק ? המציאות היא שהתקשורת היא המטרה והרשת היא האמצעי. השאלה המתבקשת היא : מה בדבר התוכן ?
צריך לבחון מחדש את הצורך הכמעט כפייתי הזה של להתחבר לרשת !
הרשת החברתית ממלאה צורך בסיסי של האדם : תקשורת וחיפוש אחר קידמה , בעבר מכשירי התקשורת שימשו אותנו כדי להתקרב זה לזה. פייסבוק מתברגת לתוך הצורך הזה באופן די מדויק. זה התחיל מהסטודנטים והגיע לכולם, אנשי מחשבים, הנוער, ההורים מתוך סקרנות, בתי עסק שגילו את הפוטנציאל שבו אין צורך להמתין שהתוכן יגיע לרשת, אלא ליצור את התוכן ברשת.
אפשר לפתוח פרופיל תחום וייעודי למשתתפי קבוצה מוגדרת מראש, לשלוח קישורים לאתרים שיכולים לסייע להרחיב תחומי דעת, להשתמש במדיה כפורום לכל דבר שבו התלמידים נעזרים זה בזה למטלות שונות עד לפרסום תמונות מהטיול השנתי וזה בעיקר יכול לתרום לגיבוש כיתתי בכיתות חינוך. הדיאלוג הרציף בין המורה לתלמיד הופך להיות משמעותי, הוא פשוט מוגש בעטיפה יותר אטרקטיבית וזה הופך את התקשורת ליותר נגישהומחוייכת.
ומה לגבי טוויטר ? נראה שהרבה יודעים על קיומה, אבל לשם מה צריך רשת חברתית נוספת שמציעה לשלוח ציוצים המוגבלים לאורך של 140 תווים ?
בכתבה מתארים כי המרחק בין טוויטר לחינוך מצטמצם בזכות התקשורת על אותם תחומי עניין, כך בעוד פייסבוק נותרה רשת בעלת דגש חברתי מובהק, פרצה טוויטר דווקא בגלל המינימליזם הוויזואלי שלה וההתקשרות על פי תחומי עניין משותפים ולא על פי קשרים אישיים בלבד. לפי ג'ף פולבר אחד ממייסדי הטוויטר, רעיונות משותפים יוצרים דיאלוג, דיאלוג יוצר קרבה וקרבה יוצרת תוכן פורה.
אם נרצה ואם לאו הטכנולוגיה כבר כאן, התלמידים משייטים ברשתות החברתיות בקלות בהנאה ופרקי זמן השואפים לאינסוף, אז למה לא לנצל את ההזדמנות ולהפוך מערכת בלתי פורמלית זו לשימושית ותומכת בפורמליות שבכיתה.
השילוב של חינוך ורשתות חברתיות הוא חדש יחסית, לכן הוא עדיין בבחינת ניסוי, טעייה, תהייה והסקת מסקנות.
כפי שתיארה מריה מונטסורי לפני כמאה שנה " משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם "

מחשבות ותובנות

זה קורה לי כל כך הרבה פעמים, במהלך עבודות שיגרתיות בבית, נהיגה או הליכה, בעיקר בתקופות עמוסות שכאלה, אני מוצאת את עצמי חושבת על המון נושאים בזה אחר זה, אם אני לא רושמת לי תזכורת, זה פשוט נשכח, לרוב אלה נשארות רק מחשבות, עכשיו כשיש לי את הבלוג, הכתיבה בבלוג גורמת לי ל"דפדף" בזיכרון על כל אותן מחשבות שזו ההזדמנות להעלות על הכתב, בזכות הכתיבה כאן בבלוג מתאפשרת לי יכולת העמקה ופיתוח החשיבה.
אחת הסיבות שהביאו אותי ללמוד במגמת תיקשוב היא הרצון להתגבר על החסם שהיה לי בישיבה מול המחשב, זה היה בעיקר, להקליד בחינה לתלמידים במתמטיקה וזה גזל ממני המון, המון זמן ואם לא זכרתי לעשות SAVE, תקלה טכנית היתה מוחקת את כל שעות עבודתי, לא שהיום עריכה והקלדת מבחן קצרה יותר אך היא יותר ידידותית ונוחה והחשש כבר לא קיים.
מעבר לזה, מה עוד השתנה ? העבודה בהוראה תמיד היתה רצופה, עמוסה ולחוצה כל כך, לחץ הבחינות שתמיד בפתח, לו"ז צפוף ובלתי גמיש לקראת בגרויות, אז איך נכנס התקשוב בהוראה בימינו, לאן התקדמנו ?

התקשורת ביני לבין תלמידי, ביני לבין ההורים היתה ועדיין דרך טלפון או פגישות פנים מול פנים, בנוסף דרך MAIL או SMART SCHOOL , בפועל ההוראה בכיתות של 35 תלמידים בממוצע וכאן אני חייבת לציין שיש מגמה של שיפור, בשנים קודמות היו 40 תל' בממוצע, ההוראה הפרונטלית, המסורתית, הדיפרנציאלית עוברת כל הזמן שינויים אך אין ניצול מספיק של התקשוב, אין מספיק משאבים.

השינוי הגדול, לדעתי, הוא בחינוך האקדמי, ע"פ מאמרים שקראתי במסגרת הלימודים שלי, באקדמיה, שילוב התקשוב נפוץ הרבה יותר .
בניגוד להוראה המסורתית בה הלמידה מתחילה בכיתה ונגמרת בהכנת מטלות כגון שעורי בית, עבודות ומבחנים, המורה הוא זה שמחליט על מה וכמה ילמדו, היום הלמידה שלי היא שונה בתכלית, המרצה מציג נושאים כלומר מספק מידע ראשוני, מעלה ומעורר שאלות ומפנה למקורות מידע נוספים, מלמדים להעביר ביקורת ולא לקבל כמובן מאליו. כך כל אחד יכול להמשיך ולהתעניין בנושא הרלבנטי לו ובמידה המתאימה לו. למידה כזו מספקת עניין ואפילו יכולה להיות מהנה- כל זה בזכות התקשוב.
במבט לאחור אני שמחה שבחרתי ללמוד את התחום.
בימים אלה אני צריכה להחליט על נושא לסמנריון, יש כבר כיוון אך הדרך עוד ארוכה.

סביבות למידה

בפתחו של הסמסטר האחרון אנו עומדים, נפגשים עם מרצים מוכרים ואף חדשים, ישר אל תוך המים העמוקים !
יצאנו לדרך בחיפוש אחר מושג אותו צריך לערוך בוויקי במסגרת הקורס שיטות וכלי חיפוש מתקדמים שמעביר דר' אלון הסגל,
נזכרתי בספרו של גבריאל סולומון, טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע, מה שהביא אותי לכתוב על סביבות למידה.
הסביבה הלימודית בבית הספר מהווה תשתית חשובה להתרחשות תהליכי הוראה ולמידה.
סביבה עשירה במקורות מידע ובאמצעים וכלים לעיבוד המידע מאפשרת למורים להתנסות בדרכי הוראה מגוונות ומותאמות ללומדים השונים, ומזמנת לתלמידים הזדמנויות למידה מעניינות ומאתגרות והתפתחות של מיומנויות וכישורים מתאימים.
מה שמחבר אותי להשתלמות של הוראה דיפרנציאלית שבה אני משתלמת, וזו רק אחת מן ההשתלמויות...
בספרו של גבריאל סלומון נכתב על הרציונאל לעיצובה של סביבת לימוד עתירת טכנולוגיה.
הדגש הוא על עיצובה של סביבה לימודית שלמה, על תכניה פעילויותיה, היחסים שבה והתפקידים שמשתתפיה מבצעים.
שינויים מקומיים וספציפיים, דוגמת תוכנת מחשב חדשה או סידור שולחנות חדש, לא יצלחו. שכן שינויים כאלה דינם להיטמע בלי להותיר עקבות במכלול הרחב של חיי הכיתה ובית הספר. השינוי צריך להיות של כלל הסביבה הלימודית.
הבסיס של סביבה לימודית חדשה חייב להתבצע על בסיס רציונאל שאינו טכנולוגי. מאחר ועוסקים בנושא הלמידה עומדים לרשותנו חידושי הפסיכולוגיה של הלמידה, בעיקר מה שמכונה "למידה קונסטרוקטיווסטית" וחידושי הטכנולוגיה המאפשרים זאת. צריך להבין כי למידה טובה אינה סתם עניין של קליטה של ידע מוכן ומוגש במינון מתאים ובצורה מעוררת תאבון, אלא תהליך של הבנייה, תהליך של הפיכה פעילה של מידע לידע. לא פחות חשוב הוא התהליך הבין אישי שהלמידה תופסת. כיוון שלמידה טובה נעשית בתוך צוות ועל ידי צוות. אנו לא רק יצורים חברתיים אלא גם, ואולי בעיקר, לומדים חברתיים.

רגע חושבים, הגיגים לפתיחת שנה.

זהו השנה התחילה, מלאת ציפיות והתרגשות, נשאבתי חזרה לתוך השיגרה הסוחפת והעמוסה.
חופשת הסמסטר וימי החג מאפשרים כמה רגעי מנוחה, דפדוף בעתון ידיעות אחרונות הביא אותי לכמה כתבות מעניינות, רגע לפני השנה החדשה, העתידן פרופ' דוד פסיג מגיש תחזית מיוחדת לגבי טכנולוגיות עתידיות והשפעתן על המערכות הכלכליות, החברתיות, והחינוכיות.
בגדול, תחום לימודי העתיד מנסה להבין אילו דברים יישארו כפי שהם היום, מה עתיד להשתנות , אילו חידושים צפויים לנו וכיצד נעמוד באתגר הזה ? פסיג מתייחס לשאלות כמו, האם הפערים החברתיים בישראל ימשיכו להתרחב ? האם השד העדתי ימשיך ללוות את חיינו ? האם צפוייה "מהפכה ירוקה" בישראל ? האם תחול עלייה במוטיבציה של בני הנוער להתגייס לצה"ל ? ושאלת השאלות, האם בני הנוער ימצו את הרשתות החברתיות ויזנחו אותן ?
אחד המודלים בחקר העתיד מצביע על כך שהמוטיבציה להתגייס לצה"ל תלך ותגדל... דבר משמח ומעודד,
לגבי הרשתות החברתיות, הורים ומחנכים רבים סבורים כי הפייסבוק הוא טרנד חולף, שיאבד בקרוב את מרכזיותו בשיח של הצעירים.
לפי פסיג, מעמדו של הפייסבוק רק ילך ויתעצם, בני הדור הצעיר שלנו מחפשים איך להרחיב את הקשרים החברתיים שלהם. כל טכנולוגיה שתאפשר להם להתנסות בהעצמת הקשרים הללו בצורה אותנטית תתקבל בברכה ובהתלהבות.
החוכמה של אנשי האינטרנט והטכנולוגיה תהיה להבין היטב את הצורך הזה ולתפור לו מוצרים ושירותים נוספים.

אני יכולה לספר לכם מחוויות הימים הראשונים בבית הספר, כאשר העברתי דף קשר בין התלמידים שלי בקבוצות הלימוד השונות, ביקשתי מהם למלא מס' טלפון, פלאפון וכתובת Email להעברת הודעות או דפי עבודה, רבים מהתלמידים הסבו את תשומת ליבי שאין להם בכלל אימייל ואם יש הוא אינו פעיל והם בכלל לא משתמשים בו, אי לכך חשבתי שאוכל להיעזר באתר ביה"ס, נכון לרגע זה, אין לי עדיין גישה להכניס אליו מידע, לצערי יש גורמים מעכבים ודרך ההתנהלות אינה מאפשרת התייעלות במערך הלימודי.
נסכם במשפט אחד : חפשו אותי בפייסבוק :-)

הרפורמה יוצאת לדרך !

נכנסים לרפורמה חדשה!
אצלינו לפחות, לא עוד כיתות עמוסות ודחוסות בנות 40 תלמידים שבהן לא כל אחד משמיע את קולו, תלמידים שאליהם לא הספקנו להגיע, לא עוד המשפט– "תפסת מרובה לא תפסת !"
כולי התרגשות, לקראת שנת הלימודים העומדת בפתח בסימן התחדשות, משימה נוספת לי על הפרק – חינוך כיתה בשכבת י'.
שימו לב :-) לפי הרפורמה זו לא תהיה כיתה אלה קבוצת הנחיה, ואני לא אהיה מחנכת אלא מנחת קבוצה וזו לא תהיה עוד י'1 או י' 3 , אלא הקבוצה של ורד ! האחריות על כל תלמיד מהקבוצה הולכת להיות יותר לוחצת והדוקה ברמה האישית על כל הפרמטרים הנוגעים בדבר...
הכיתה היא אולי הדבר הבסיסי ביותר בבית הספר. שנים אחרי שיוצאים ממערכת החינוך, עדיין זוכרים אם הייתם בכיתה י"א 2 או 1, ונזכרים מדי פעם במחנכת.
שינוי במהות.
על פי מודל ייחודי בשם "להיות איתך", שגובש בתיכון חדש בהרצליה, אין יותר כיתות, אלא רק קבוצות לימוד על פי רמה והישגים, סוף לכיתות האם, מעתה יהיו קבוצות הנחיה, ושעורי החינוך יתנהלו בקבוצות קטנות, מחנך הכיתה הוא מנחה הקבוצה.

לכל תלמיד מורכבת מערכת שעות אישית, ואת כל אחד מהמקצועות הוא לומד בקבוצה אחרת, עם תלמידים שיכולתם באותו המקצוע דומה לשלו.

התלמידים יכולים לעבור לקבוצה אחרת, מתקדמת יותר או זקוקה יותר לחיזוק, על פי קצב התקדמותם האישי. בכל שיעור ישתתפו כ-20 תלמידים בלבד, בניגוד לכיתה ממוצעת בתיכון רגיל, שבה מספר התלמידים נע בין 30 ל-40.

על מנת שלא לזנוח לגמרי את היתרונות החברתיים והחינוכיים הקיימים בכיתה גרעינית, התלמידים מחולקים ל"קבוצות הנחיה" של 15, אשר להן מנחה קבוע מצוות בית הספר. כל אחד מהמורים מחויב בהנחיה אישית של קבוצה, גם המורה לספורט או המורה לאמנות, לאחר שעבר הכשרה מיוחדת. אני מוצאת בכך התקדמות והתפתחות עצומה, מניסיוני מעטים הם המורים שמוכנים לחנך, מאז ומתמיד עבודת החינוך היתה מחייבת עמוסה ושוחקת. בבית הספר שבו החלה התוכנית מספרים כי בגלל גודלה הייחודי של הקבוצה התלמידים מפתחים כלפיה מחויבות ושייכות.

התלמידים עדיין מתרגלים
מנהל בית הספר, יעקב נחום, מספר כי אחוזי הזכאות לבגרות עלו מ-67 ליותר מ-80, וכי שיעור הנשירה ירד מחמישה אחוזים לאפס. נחום זוקף זאת ליחס האישי שהשיטה מאפשרת להעניק לתלמידים.

"קבוצות הלימוד הן הומוגניות ולא הטרוגניות, והתלמיד משובץ לפי הישגיו ושיח שמתקיים איתו", אומר נחום, "בכיתות הטרוגניות, אצל תלמיד שחלש במקצוע מסוים יכול להיווצר תסכול שמשפיע גם על המקצועות האחרים. בקבוצה אינטימית קשה יותר ללכת לאיבוד, ולכן החלטנו לשבור את התבנית".

המהלך קיבל את תמיכת העירייה, ובימים אלו מגיעים לבתי הספר נציגים של בתי ספר ושל רשויות מקומיות נוספות כדי לבחון את המודל. בתיכון חדש מקווים כי היוזמה המקומית שלהם תביא לרפורמה בחינוך העל יסודי, שאותה המערכת מנסה להשיג זה זמן רב !
התלמידים עדיין מתרגלים לשינוי. "יש חסרונות ויש יתרונות", מספר דניאל, תלמיד שכבת י', "אין לך הכיתה שלך, שאתה מתגבש איתה ושייך לה, אבל לכל אחד יש מנחה משלו". בבית הספר מודעים לכך
"דיברנו על זה שהתלמידים אולי זקוקים לשייכות פיזית, לשולחן משלהם בכיתה משלהם. אנחנו מנסים לחשוב על פתרון לטווח ארוך", מספרת אחת המורות "כמורה אני רואה שבשיטה שלנו לכל התלמידים יש יותר ביטוי. לא רק לתלמידים הטובים שבולטים בכיתות הגדולות".

"בזכות קבוצות ההנחיה הקטנות הקהילה בבית הספר הפכה להיות ערך משמעותי", מסכם המנהל יעקב נחום. "רפורמה עצמאית שלנו בתוך המערכת היא אחריות גדולה, אבל למדנו שאין משהו שהוא בלתי אפשרי".
סקרנות גדולה מאוד השתלטה עליי, אני רואה הזדמנות זו הזדמנות פז שנפלה בחלקי.

מהפכה בחינוך

כשבועיים לפתיחת שנת הלימודים, אני עומדת לחזור לשיגרה, אמנם עשיתי שינוי, מעבר לבית ספר חדש ואני תוהה איזה מקום תופסת הטכנולוגיה בו, האם יש השקעה בפיתוח מדיניות התקשוב והאם יש פתיחות ונכונות לחדשנות מבחינת צוות ההוראה ?
מערכת החינוך זקוקה למהפכה. טכנולוגיות המידע החדשות הגיעו לבשלות מספקת כדי לספק את הסביבה שיכולה לתמוך במהפכה חינוכית. מהירות השינויים בעולם הולכת וגוברת וקשה לחזות מה יהיה היישום הטכנולוגי האולטימטיבי שלאחריו עולם החינוך יראה אחרת. בעשור האחרון מדברים אנשי החינוך על חדשנות חינוכית, החדשנות החינוכית קשורה למיומנויות רבות בינהם כישורי המידע בחינוך בכלל ובחינוך הדיגיטלי בפרט. כישורים אלו כרוכים באיתור מידע, בניתוחו, בתרגומו ויישומו באופן מיומן והתאמתו לצרכים. בעידן הטכנולוגי הלומד לומד לשלב בין כל המיומנויות שהכיר תוך שימוש בטכנולוגיות מידע ומאגרי מידע ממוחשבים. הגישה הרווחת כיום במערכת החינוך העולמית היא " ללמוד כיצד ללמוד " .
השאלה החדשה המתבקשת מכך היא איך ללמד את התלמיד היום? או איך להכשיר את הלומד ללמוד דרך מקורות מידע שונים?
יכולת השימוש במאגרי מידע ממוחשבים והיכולת להעריך ממקורות מידע מרובים באינטרנט הוא חלק ממערך הלמידה שנועד לחשוף את התלמיד למקורות מידע מגוונים הנחוצים לו לביצוע למידת חקר, הלמידה הזו אינה יכולה להתחולל בין כותלי בית הספר ויש לתת לה לפרוץ את כותלי בית הספר וללמד את התלמיד, לאסוף מידע ממאגרי האינטרנט השונים בעולם. כך נוצרה לה מציאות חדשה שבה ההתחברות למאגרי מידע בינלאומיים היא חלק משגרה המתגבשת ואין בית הספר עוד יכול להיות מנותק מהעולם המדעי הסובב אותנו.
השינויים החינוכיים הנם תהליכים דינמיים הכרוכים בשינוי דפוסי פעולה אצל כל הגורמים המעורבים בשינוי, והתאמתם לשינוים בסביבה. הגורם החשוב ביותר בהכנסת השינוי הוא מנהל בית הספר. מחקרים מראים כי רוב בתי הספר שבהם השינוי בא מהמנהל הצליחו יותר , כיוון שמעורבותו נתפסת כרצינית , מספקת ומגייסת את המשאבים הנדרשים, תמיכתם של המורים לא פחות חשובה שכן התנגדותם היכולה לנבוע מניסיונות כושלים או חוסר תמורה, החוקרים טוענים כי הכשרת המורים הוא תנאי הכרחי כשמדובר בהחדרת שינוים ושיפורים לבית-הספר. החדרת שינויי אינה תהליך קל ופשוט, הוא מלווה בקשיים ודילמות רבות . מאז ומעולם מקובל ונהוג שכל דור מכשיר את הדור הבא אחריו לקראת העתיד. אולם העתיד שבפניו אנו עומדים אינו דומה לעתיד שדורות קודם עמדו בפניו. היות ואנחנו נמצאים בתפר. לפי פסיג קיימים שלושה גלים לשינוי ואנו נמצאים בגל השלישי של השינוי וגל זה עוסק בחינוך כשהאתגר העומד לפנינו הוא פיתוח מיומנויות.
בקישור הבא, מתואר תקציר של מחקר שממנו עולה תמונה אופטימלית לגבי האפשרות של יצירת שינוי מהותי במערכת הבית סיפרית המתמקד בפיתוח ייחודי של תרבות בית הספר במישור החינוכי- ערכי-פדגוגי, תוך תהליך מוצלח של הטמעת התקשוב בבית הספר.
http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=242
מהן המיומנויות שעל מערכת החינוך לפתח ולהנחיל?
כיצד אנו נערכים להכין את הדור הבא להתמודד עם הדרישות החדשות של החברה ?
אנו אנשי החינוך נצטרך לתת את הדעת כדי שתלמידינו דור המחר יצליחו בעתידם.
אנסה להתייחס לכך בהמשך.

תקלה בטוויטר

תקלה בטוויטר אפשרה יותר מ-140 תווים .
ידיעה זו העלתה חיוך על פניי,
תקלה שנמשכה זמן קצר איפשרה לכל גולש לעקוף את מגבלת 140 התווים של טוויטר. אחד הגולשים החליט לפרסם את הפרק הראשון של ספר בראשית במלואו !!!
הפרק הראשון של ספר בראשית - ובו סיפור בריאת העולם, פורסם במלואו בטוויטר - שירות זעיר בלוגים שמגביל הודעות ל-140 תווים. זאת בשל תקלה בשרות.
אני תוהה, יש אנשים שמחכים להזדמנויות פז שכאלה ???
מה קורה כאן ?
בעודי כותבת שורות אלה, מדברים בתוכנית הלילה, של ערוץ 10 "צינור לילה" על הטוויטר וחידושיו... ולא רק על הטוויטר, אלא על כל החידושים האחרונים מכל הרשתות החברתיות , היישומים וחדשות אתרי האינטרנט החמות.

נחזור לתקלה, מקורה היה בכפתור ה-"Tweet" שהשיקו לאחרונה בטוויטר, שמאפשר לחלוק קישורים בקלות ישירות מתוך אתרים (בדומה לכפתורים של Digg ו-Like של פייסבוק)למעט הפרק של בראשית (יותר מ-3,000 תווים בגירסה האנגלית), גולשים נוספים ניסו להכניס טקסטים ארוכים, על פי הדיווח. אחד העובדים בטוויטר ענה בקבוצת הדיון שהתקלה תטופל, וכבר במהלך הלילה היא אכן תוקנה, והציוצים הארוכים נמחקו.
מכתבתו של אהוד קינן, 15.8.2010 ב Ynet .
טוויטר נחשבת כרשת החברתית המקוונת השלישית בגודלה לאחר פייסבוק ומייספייס, ומספר המשתמשים בה גדל בשנה האחרונה ב - 900%.
העיקרון של טוויטר הוא כתיבת מסר (tweet) שאורכו עד 140 תווים, ואותו יכולים לראות כל העוקבים אחריך בדף הבית שלהם ולהפך: רישום לעקיבה (following) אחרי מישהו (חבר או ידוען למשל) מאפשר לראות את המסרים שהוא רושם. כמו כן ניתן להגיב למסרים של אחרים ולצרף קישור לתמונה שהועלתה על ידי המשתמש לשרת של טוויטר.

אני חייבת כאן להתוודות , אני לא גרופי של תופעת הציוצים , אני לא מצייצת בטוויטר ... למרות שרעיון 140 התווים דווקא מצא חן בעיניי. אולי התחברתי לרעיון בגלל שאני באה מתחום המתמטיקה, חייבים להיות ממוקדים תמציתיים ומדוייקים בהגדרות.
אם לא היתה לנו משימה (אמנם היתה משימת רשות) בקורס טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה בסמסטר הקודם, סביר להניח שלו הייתי מצטרפת לרשת החברתית . אותה התנסות זכורה לי כמעניינת, מקורית, בעיקר חדשה, מסקרנת ולא מכבידה , כתיבת 140 תווים מצריכה לא מעט חשיבה שכן יש פה מסר שברצוננו להעביר בקצרה ואין צורך להאריך בהסברים או לתת נימוקים, קצר וקולע !
מנתונים סטטיסטיים עולה כי הבלוגים והרשתות החברתיות הם האתרים הפופולריים ביותר ברשת האינטרנט, אותי מעניינת העובדה שבקרב בני הנוער, הטוויטר לא נתפס כמו הפייסבוק .

HTML , מי שואל ?

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מחפשת אינפורמציה עדכנית לגבי בעלי עסקים שונים, שכן אני עומדת לשפץ חדרי אמבט, נוכחתי לראות כי במציאות החיים של היום – מציאות שנשלטת באופן חד משמעי וחד צדדי בידי עולם האינטרנט, כל עסק , גדול או קטן , חייב אתר אינטרנט או דף אינטרנט אישי. אם פעם בעלי עסקים היו מפרסמים את העסקים שלהם באמצעות– רדיו, עיתונים, טלוייזיה, שלטי חוצות ועוד , אז היום בעלי עסקים מפרסמים את העסקים שלהם רק באינטרנט – באמצעות אתרי אינטרנט או באמצעות דפים אינטרנט אישיים. וכך, באופן בלתי נמנע, אתרי אינטרנט לעסקים או דפי אינטרנט אישיים הפכו להיות כרטיסי הביקור החדשים של בעלי העסקים ודרך התקשרות מהירה ויעילה, זה פשוט מדהים.
בניית אתר אינטרנט, דף אינטרנט היא המשימה שלנו בקורס בניית אתרים ושפת HTML.
HTML זה ראשי תבות של Hyper Text Markup Language. זוהי שפת סימון טקסט, שמכילה הוראות לדפדפנים כיצד יש להציג את הדף. זו הדרך להראות לדפדפן שאנחנו רוצים כותרת לדף, בגודל שונה משאר הכיתוב, או לשים תמונה בתוך הדף, וכדומה. למדנו על הפקודות ב HTML הנכתבות בתוך סוגריים משולשים, והן נקראות תגים או תגיות. דבר נוסף שניתן לראות זה שפקודות ה HTML מורכבות שני חלקים: פתיחה וסגירה של פקודה. ישנן מספר פקודות מצומצם שלא דורשות פקודה סוגרת.
שפת הHTML, שהיא אחת מהמצאות הטכנולוגיה הגדולות בעת האחרונה, היום זה נראה לנו ברור מאליו שהטקסט על גבי המסך ניתן לשינוי, אבל זה לא תמיד היה כך. זוכרים את המדפסת? טעות בהקלדה עלתה לנו בנייר חדש וחזרה לנקודת המוצא . בסוף העבודה, המוצר המוגמר אינו בר שינוי. אם גודל הכתב אינו מתאים או סוג הגופן לא היתה עוד אופציה. היום, אין בעיה לתקן את ההקלדה, ולא פחות חשוב – ניתן להתאים את הטקסט- התוכן להעדפות האישיות שלנו מבחינת גודל, צבע, גופן, רץ על המסך קישורים לאתרים רלבנטיים, תמונות מתאימות ועוד.

נכנסתי למצב רוח מעונן שכזה במסגרת ניסיונותי להבין וללמוד את שפת ה- HTML ועקרונותיה, ישבנו שעות בניסיון להתחיל בכתיבת דפי האינטרנט שישמשו אותנו באתר הלימודי בתחום התוכן – מתמטיקה. התברר כי עבדנו לא נכון ועלינו להתחיל מחדש !
מרבית המדריכים הנמצאים ברשת מדגישים כי הדרך היחידה ללמוד HTML היא על ידי ניסוי וטעייה. אף אחד לא הופך לבונה אתרים טוב על ידי לימוד מדוגמאות, צריך פשוט להתחיל ולנסות ליצור דפי אינטרנט על פי מה שלמדנו, על פי הפלטפורמה שניתנה לנו, לכאורה הכל נראה בר ביצוע אך האמת היא שיש בתהליך בנייה זה מורכבות לא פשוטה וזה מצריך לדעתי הבנה מעמיקה יותר, למשל ניתן ליצור קישורים לאתרי אינטרנט קיימים, אך יש מבינהם כאלה שהם ישנים בשפת התיכנות שלהם או כאלה שהם בתוכנת FLASH, שפתיחתם לא היתה תקינה, מר יאיר בן צדוק, ניסה להסביר לנו...

מההתנסות המועטה שלי עד עכשיו , נראה כי לשפה כללים ברורים אך לי ולחברותיי עדיין לא כל כך מובנים. אולי עם מעט ההבנה, הרבה תרגול וכמובן טיפ טיפונת הנחייה נוכל בכל זאת ליישם את שלמדנו. הנה קישור לשני אתרים המסבירים באופן ברור כיצד לבנות אתר בעזרת HTML.
http://www.webmaster.org.il/article.asp?id=403

http://he.html.net/tutorials/html/introduction.asp