בשעור האחרון בקורס, עקרונות בפתוח סביבות למידה מתוקשבות, למדנו שהדמייה במובנה הרחב היא חיקוי של המציאות, החיקוי יכול להיות של סביבה פיסית, מערכת כלשהי או סיטואציה הלקוחה מהמציאות. הדמייה היא מודל דינאמי המתאר שינוי מצבים לאורך זמן. מתי יש צורך בבניית הדמייה ?
לצורך הבנת פעולה של מכשיר או מכונה, לצורך אימון (טייס או נהיגה), לצורך התנסות בתהליכי קבלת החלטות, לצורך הבנת מערכת מורכבת ודינאמית ולצורך חקירה מדעית ואף ככלי לימודי פדגוגי.
זה מזכיר לי כתבה שקראתי לאחרונה בירחון "קשר עין", גיליון 200, "פעילות חינוכית לעידוד זהירות בדרכים"/ רונית פז.
הכתבה עוסקת בהדרכה לנהיגה באמצעות מדמה (סימולטור).
מצב תאונות הדרכים בכבישי הארץ מוכר ומדאיג כל יום מחדש. ברור מעל לכל ספק שהגורם האנושי הוא אחת הסיבות העיקריות לתאונות, בקרב הצעירים בפרט. חברת "תנועה כהלכה" מפעילה תוכנית חינוכית ייחודית באמצעות מדמים (סימולטורים) לתרגול מצבי חירום בנהיגה, במטרה לשפר את תפקוד הנהג במצבים משתנים בדרך.התוכנית, המותאמת לתלמידי חטיבת הביניים והתיכון, יכולה להתבצע בכיתה, בחדר הדרכה או בספרייה. מנכ"ל החברה, אבי קנטרוביץ, מסביר כי מה שמפריע לו לאורך ההדרכה הוא המנגנון ה'לי זה לא יקרה'. לא משנה אילו תמונות קשות מראים לתלמידים הם אומרים לעצמם: 'אני הייתי מצליח להסתדר' באמצעות הסימולטורים אפשר להוכיח שזה לא היה עובד !!! אם הם לא יצייתו לחוקי התנועה לא יוכלו לצאת ממצבים אלה בשלום. 'לי זה לא יקרה ' הוא משפט מטופש. רוב התאונות בכלל לא תלויות בנו. אנו מעורבים בהם בגלל טעות של משהו אחר, תאונה אינה קורית פתאום, היא תהליך. לכן אם נלמד לקרוא נכון את הכביש ומה לעשות במצבי חירום, נוכל להימנע מתאונות. הרעיון הוא לצפות את המצבים ולדמות איך אפשר לצאת מהם בשלום.
באמצעות ההדמייה מתמקדים בתאונות קלאסיות כגון : תאונות חזיתיות, תאונות בצמתים, תאונות עם הולכי רגל, תאונות הקשורות במהירות מופרזת, באי שמירת מרחק ועוד.
כיצד מתבצעת ההדרכה בשטח ?
המדריך מגיע לכיתה עם מערכת של הגה ודוושות לרגליים (גז, בלם) המחוברות למחשב ולמקרן המציג את שדה הראייה של הנהג. המהירות המרבית היא המותרת ע"פ החוק, מכוניות לא קופצות באוויר ולא מתפוצצות. הגרפיקה מותאמת לתמונת הכביש והסביבה והיא נועדה להמחיש מצבי תאונה ריאליים, הכיתה מוחשכת ותלמידים מתנדבים לבוא ולאחוז בהגה...
את התוכנה למדמים פיתחה חברה אמריקאית, וטכנאיו של קנטרוביץ התאימו אותה לתנאי הארץ, כולל כבישים ותמרורים.
התלמידים מספרים על ההתנסות עצמה כמי שנתנה המון חומר למחשבה, יש שהעידו כי זה גרם לשינוי בנהיגתם ואף העידו כי ניצלו התאונות בזכות דרך הלמידה הזאת, הם חשו שהכלים שקיבלו בסדנה הצילו חיים.
אני ממש מתחברת לרעיון וחושבת שזה לא פחות חשוב מכל מקצוע אחר שנלמד בבית הספר - זה פשוט חובה !
אני מאמינה שצריך ללמוד ולתרגל ולא רק בשעורי הנהיגה והתאוריה, איך להתמודד עם מצבי לחץ ותאונה על הכביש.
