"והיא לפני סיום אומרת..."

במתמטיקה, כמו בדמוקרטיה, האחד שואב את כוחו ממספר האפסים שאחריו, כך גם בלוגר, איכותי, ככל שיהיה, מידת הצלחתו נמדדת במספר הקוראים הקבועים שלו, בתפוצתו, בעניין שהוא יוצר, בנושאי הפוסטים, בדינמיקה המתרחשת בבלוג אם קיימת כזו, בעדכניות, בסגנון הכתיבה, ביצירתיות, בחדשניות. הכל מתחיל בשאלה המתייחסת למטרת הבלוג.
הבלוג אותו אני מסכמת היום התחיל כמשהו חדש, ניסיוני. הבלוג החינוכי עורר אצלי חששות רבים מהלא נודע אותם העלתי בתחילת הפעילות.בדפדוף לאחור, אני נזכרת בחששות הראשוניות שלי הן מהפלטפורמה הטכנית החדשה והן מנושאי הכתיבה, מעבר לקשיים הטכניים והצורך ללמוד את הכלי והפוטנציאל שלו, אפשר לומר שהייתי טכנופובית, עולם המחשבים היה לי זר ומנוכר .
חששתי מהפומביות, הבנתי שאני צריכה לשתף בהגיגים ולשקף את תהליך הלמידה שאותו אני עוברת, חשבתי אז, מי כבר יקרא או יותר מכך יגיב ?! מעבר לחבריי ללימודים !
להפתעתי ולשמחתי, התבדיתי. כשמצאתי בפוסטים השונים תגובות מאנשים שאינני מכירה, ידיד משפחה קרוב ששלח אליי מייל אישי אחרי שקרא פוסט שכתבתי על נושא שעליו חיפש חומר באינטרנט, ידיד נוסף שממנו לא שמעתי זה 20 שנה, גם הוא הפתיע אותי שבמקרה נקרה לבלוג שלי וכאלה שלא במקרה, אם במסגרת מטלה שקבלו, ואם סתם מתוך עניין משותף, התרגשתי וחשתי סיפוק. " בזה בא שכר לעמלי".
הבלוג גרם לי להכיר עולם שלא ידעתי, הבלוג חייב אותי לחשוב על דברים שלמדתי לעומק. לפני כתיבה פומבית ,ופה אין ספק לפומביות יש משמעות ! היה עלי להבהיר לעצמי מה הבנתי ומה המשמעות של הידע החדש.
הצורך למצוא על מה לכתוב פוסט מדי שבוע גרם לחיפוש מתמיד אחר קשר בין הסביבה והחוויות היומיומיות שלי לבין למידה ותקשוב.
מפוסט לפוסט למדתי להשתכלל, להוסיף קישורים למאמרים לכתבות, תמונות וסרטונים בקיצור למדתי להשתמש בייצוגי ידע שונים ומגוונים. נחשפתי לתכנים שונים כאשר שוטטתי וחיפשתי חומרים ברשת.
ניהול הבלוג אילץ אותי לחשוב אחרת, חשיבה ברמה גבוהה יותר, חשיבה ביקורתית, היה עליי להפעיל שיקול דעת, להיות יצירתית, להציג רעיונות בצורה ברורה ולעיתים אף להעביר מסר.
היום אני בהחלט חושבת שהצלחתי להתגבר על חששותי אם מתוך הכרח ובעזרת תמיכתם של בעלי היקר וחבריי ללימודים. זו בוודאי היתה חווייה מאתגרת ומלמדת.
ולסיום אני מבקשת להודות לחברתי ושותפתי, רנית, על הליווי והתמיכה ואף לדורית שלא הרפתה והקפידה להגיב ולעודד, כמובן לכל שאר חברותיי על תגובות נפלאות, מפרות ומקצועיות.
אחרונה חביבה דר' גילה קורץ על היחס החם והאישי כבר בפגישת ההיכרות... זה לא מובן מאליו !
למי מאיתנו שעדיין זוכר את מה שלמד...
הכתיבה בבלוג היתה עבורי למידה פעילה- אקטיבית, ביקורתית ויצירתית !
וזו הדרך היעילה ביותר ללמידה – למידה ע"י עשייה.
תודה רבה לכל מי שקרא, הגיב , תמך והעריך !

הפיכת מידע לידע

במסגרת השתלמות בית סיפרית, שבה אני משתתפת הוזמנתי להרצאה בנושא מערכות מידע ממוחשבות ככלי אסטרטגי, הנושא התחבר באופן מסוים לנושא הסמנריון , בו אבדוק את הקשר בין מאפייני רקע ומסוגלות עצמית לבין עמדות המורים בחט"ע כלפי הכנסת שינוי טכנולוגי בבית הספר.
המציאות מחייבת הפיכה של מערכות המידע מכלי של אחסון אינפורמציה, לכלי אסטרטגי לטווח ארוך וקצר, כלומר ארגון חדש של בית הספר כדי להתאים אותו לעידן שבו אנו חיים.
הקניית הידע של שימוש בטכנולוגיות המידע הדרושות למורים לצורך עבודתם והנגישות שלהן לכל המורים שבבית הספר יוכלו להשיג כמה מטרות, אחת היא הפיכת מידע לידע או יצירת שקיפות מלאה בעבודה.
למה הכוונה " הפיכת מידע לידע " ?
מדובר כאן בבנייה של ליבת הנושא ושל תהליך למידתו מתוך המידע, כאשר היעד המרכזי הוא לבנות לומד עצמאי הנושא באחריות של איסוף המידע והעמדתו על אבני יסודות המתודיקה המאפיינים כל מקצוע נלמד, במקביל גם לומד שאינו ממהר להסיק מסקנות ללא ביסוס או מחקר, כזה שיודע להפעיל שיקול דעת ואו להעביר ביקורת כשצריך.
הדבר מחייב את צוות ההוראה לדעת מתי לחבוש את כובע המדריך, שתפקידו להדריך את התלמיד בחיפוש מושכל אחר מידע באינטרנט, או לחבוש את כובע המחנך, המבקש להעמיק בהבנת הנושא או המסר החינוכי הנלמד.
היום תלמיד יכול להשיג מידע בכל תחום בלחיצת כפתור, כך שהזמן שהיה מוקדש להעברת מידע יכול להתפנות לטובת הוראה חוויתית מעמיקה שתהיה בעלת משמעות לעולם התלמידים.
השקיפות, בימינו נראית פחות מאיימת מבעבר ! שקיפות של הישגי ביה"ס בהשוואה להישגי בתי ספר אחרים באזור כדי לאפשר התבוננות, לשם ביקורת עצמית וחיצונית שתדרבן למציאת פתרונות לבעיות מערכתיות ומנהליות.
כיום כבר אפשר לזהות שיפור בדפוסי עבודתם של המורים בזכות טכנולוגית המידע, לדוגמה : העבודה מתואמת יותר, יש אחידות בדרך הדיווח, עמידה בלוח זמנים ! ניתוח תוצאות מבחנים באופן מדויק ולא אינטואיטיבי, דיווחים ברורים לישיבות פדגוגיות, לתלמיד ולהורים.
לדעתי היתרון של המידע העדכני שהוא זמין, לכן חשוב לאפשר לכל הגורמים גישה אל המידע המלא כדי לראות את התמונה בשלמותה, כדי לאפשר סיעור מוחות שיבטיח קבלת החלטות איכותיות ואז ניתן יהיה להתערב כשנדרשת התערבות בזמן אמת, כדי להציל את שנת הלימוד של כל תלמיד הנזקק לכך.

עניין של סגנון !

מאז שהתחלתי לכתוב בבלוג שלי יצא לי לחשוב די הרבה על הנושא של סגנונות כתיבה.
לכל אחד יש את הסגנון שמייחד אותו ומאפיין אותו.
אני חייבת להודות שסביר מאוד להניח, שלא הייתי פותחת בלוג, אם לא היו מחייבים אותנו ולא הייתי חווה את החוויה הזו לעולם במרוץ המטורף הזה של החיים.

בניגוד לעבודה פילוסופית, כתיבה בבלוג היא עניין לטווח קצר, פחות מעמיק ופחות יסודי. ומנגד, כתיבה בבלוג היא דבר יותר קונקרטי, יותר רגיש והרבה יותר מחובר למציאות. ובינתיים, דברים מצטברים, ודברים ממשיכים לקרות.
That`s life
יש שכותבים בלוגים כדי לשנות את העולם, כדי להשפיע, כדי לעבד מחשבות , כאלה שהיו רוצים לכתוב ספר אבל לא מצליחים להגיע לסוף שלו, יש שפשוט אוהבים לכתוב במהות שלהם, אני מניחה שלהם סגנון מיוחד ושונה משלי, זה מחזיר אותי אחורה בעשרים שנה בערך, אני נזכרת בתקופת התיכון, אז ההתמודדות שלי עם חוויית הכתיבה, בהבעה ובספרות לא היתה כל כך חיובית, משום מה אף פעם לא נמשכתי לתחום זה ולא בכדי אני עוסקת בתחום המתמטיקה, הפיסיקה ...

במשך הזמן השתכנעתי שהכתיבה לבלוג היא עניין של נטייה – אפשר לעזור לאנשים לפתוח בלוגים, אפשר לדרוש מאנשים לפתוח בלוג אבל המשך הכתיבה לבלוג הוא עניין של הנעה "פנימית". אם הרפלקציה בכתיבה איננה מדברת אל מישהו, אי אפשר לדרבן אותו להמשיך לכתוב. אפשר להציע. אפשר אפילו לשדל. אבל אחרי הדחיפה הראשונה, נדמה לי שעל פי רוב מי שממשיך לכתוב הוא מי שהיה מגיע לכתיבה הזאת גם בלי הדרבון החיצוני.

בעיני הציבור הרחב בלוג איננו סגנון, אלא כלי טכנולוגי שמאפשר פרסום מהיר של הגיגים. כמובן שלבלוגים אין רק סגנון אחד. יש בלוגים אישיים, בלוגים חברתיים, בלוגים חינוכיים, בלוגים עסקיים ובלוגים פוליטיים, ומה לא. ואני בוודאי אינני יכולה לדבר בשם קהילת הבלוגרים, אלא רק בשם עצמי. עבורי הבלוג הוא מרחב להרהורים מתמשכים סביב הנושא הלימודי ואם הספקתם גם לקרוא פוסטים קודמים שלי, אז גם כאלה העוסקים בשיגרת היומיום, עבודה אקטואליה וכד' .
אסיים ואומר כי
- כותבים איכותיים הם מצרך נדיר והיכולת ללכוד את הגולש על ידי כתיבה מתאימה היא אומנות לשמה.

מורה בפייסבוק כן או לא ?

הייתי די מבולבלת, בעניין הפייסבוק כמובן ! הזמן עושה את שלו אין ספק, אני מתחילה לגבש החלטה בנושא, עבר הרבה זמן עד שהסכמתי לפתוח פייסבוק, מעניין כמה זמן יעבור עד שאצליח לעשות בו שימוש חינוכי לצורכי הוראה.
כמו כל תחביב בחיים, כמו כל דבר בחיים - פייסבוק טוב במידה מסויימת, מצד אחד, מי שאין לו פייסבוק, בלא מעט פעמים פשוט.. אני אבחר מילה שאצלנו משתמשים בה הרבה, 'לא קיים'. פשוט לא מעורב בשיח היומי. כשכולם נכנסים לכיתה ומדברים על ,החבר החדש של X או החברה של Y...או במקרים שמודיעים דברים חשובים בפייסבוק כמו שינוי במועד של מבחן או שעור שהתבטל, מי שאין לו פייסבוק פשוט לא מרגיש בעניינים. וגם בלי זה, רוב האנשים שנגד פייסבוק אצלי בבית הספר לפחות, פשוט לא מעורבים בשיח הכיתתי והבית ספרי, והם די בחוץ ולא מעורבים, וזה חבל. דרך הפייסבוק אפשר לצפות בתמונות שחברים צילמו במיוחד אלה הלומדים במגמת צילום !

בעבר כשאני היייתי תלמידת תיכון זכור לי בבירור הדיסטנס בין מורה לתלמיד, היום כשאני בצידו האחר של הסיפור, התמונה נראית לגמרי אחרת, תלמידים לא מהססים לרגע להפגין חיבה, אהדה, הערצה או ההיפך , לאחרונה הרבה מתלמידי ביקשו ממני חברות בפייסבוק , אשקר אם אומר שזה לא מצא חן בעיניי אך התחושה המיידית שלי אמרה לא לאשר. לדעתי זה בעייתי שמורה יהיה חבר של תלמידים בפייסבוק, כמחנכת אני נוהגת לספר עליי ולפעמים על משפחתי ,ועדיין אינני מעוניינת לחשוף את חיי הפרטיים בהקשרים לא כשורים, בקלות יכול להיות כאן טישטוש גבולות בין התבטאויות אסורות ביחסים שבין מורה לתלמיד. נכון , זה יכול לשפר תדמית המורה בעיני תלמידיו שכן מורה שיש לו פייסבוק נחשב "מעודכן", בנוסף הוא גם יכול לעקוב אחריהם בזמן אמת ולהיות באמת מעודכן בחיי החברה בכיתתו.
אם פעם הקשר בין המורה לתלמיד התקיים באופן בלעדי בין כותלי בית הספר, הרי שהיום, בעידן הרשתות החברתיות, אין לו גבולות של זמן ומקום. טשטוש הגבולות הזה עשוי להיות הזדמנות נהדרת למורים להכיר את עולמם של התלמידים, להתקרב אליהם ולהעביר להם מידע, אבל מצד שני מעורר בעיות כבדות משקל ושאלות קשות של מה מותר ומה אסור, ואיך אפשר לשמר את מעמדו של המורה גם בעולם הווירטואלי.
השאלות האלה הובילו את השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך לדון ביחסים שבין הסגל החינוכי לתלמידים בפייסבוק, ולפרסם שורה של המלצות בנוסח "עשה ואל תעשה", לצד הרווחים הפדגוגיים והאישיים שאפשר להפיק מהקשרים ומהאינטראקציות עם תלמידים ברשת החברתית, רוב המורים עדיין לא מודעים לבעייתיות הנובעת מקשר שכזה," אומר ד"ר אברהם רותם, מומחה לתקשוב, שניסח את המסמך עם עידית אבני.
אני ממליצה להתרשם http://ianethics.com/?page_id=2606
מבחינתי אחרי סקר קצר שערכתי בין תלמידים שלי, קולגות שלי לעבודה ושיטוט באינטרנט, קיימת בהחלט האפשרות שאנצל את הרשת החברתית הזו בהמשך אולי עוד אפילו השנה ! ברגע שרמת העומס תרד אקדיש לכך זמן איכותי ,
לפחות התהליך כבר מתחיל להתבהר, ראשית עליי לפתוח מייל חדש, נפרד, ליצור פרופיל חדש כמורה, או כקבוצה חדשה (כיתה) שבה קיימת הגנה ויש יכולת לחסום מבקרים לא מורשים, תהיה לי האפשרות להעלות תכנים לימודיים ואתגריים ובמקביל אצטרך להיכנס באופן יזום על מנת לבדוק את התכנים מה שלבטח יאפשר לי יתר מעורבות בעולמם של התלמידים ברשת.

משמעת !

ההתמודדות של המורים בישראל עם נושא המשמעת היא מציאות כואבת תרתי משמע !
לעיתים נדמה כי למורים בישראל אין כלים ואמצעים להתמודד עם בעיות משמעת, כך לפחות מספרים לי תלמידיי במסגרת שעורי החינוך. מדיווחי מורים עולה כי ארועי משמעת אינם מטופלים בזמן הנכון וכי המורים אינם מגובים על ידי ההנהלה, כי רוב הנהלות בתי הספר אינן מעוניינות להתעמת עם התלמידים, הן מעוניינות ב"שקט תעשייתי" וכדי להשיגו הן מוכנות לשלם כל מחיר ולא כך צריכים להיות פני הדברים - לא כך בבית סיפרנו, לצערי יש מנהלים השבויים בתפיסה, השגוייה כמובן, שהתלמיד הוא "לקוח" שהמסקנה הנגזרת ממנה היא שהלקוח תמיד צודק ! בסופו של דבר נשאר המורה בודד במערכה ובעית המשמעת נופלת בין הכיסאות.
בשלושים השנים האחרונות עברה מערכת החינוך טלטלות רבות של רפורמות, אף לא באחת מהן נמצאה התייחסות הולמת ונושא המשמעת, כאילו הבעיה כלל לא קיימת. לעומת זאת היתה עדות דווקא להתפוררות המשמעת דרך שורה של הנחיות ממשרד החינוך, לדוגמה : לעיתים קרובות בתי ספר התיכוניים חייבים לקבל גם בוגרים של חטיבת הביניים שאינם מתאימים, מאפשרים לתלמידים להיעדר משעורים ללא הגבלה, יש הבטחה להעלות כיתה של כל תלמיד גם אם צבר הרבה שליליים התערבות הורים בנהלים ותקנון, קיימת התחשבות כמעט אינסופיות במצב הריגשי, החברתי, המשפחתי ובל נשכח הסוציואקונומי של כל תלמיד, תלמידים בעלי צרכים מיוחדים משולבים ללא תנאים מאפשרים, והרשימה עוד ארוכה. אך הקרב על המשמעת עדיין לא אבוד. יש כאן בארץ מוסדות חינוך שבהם לומדים התלמידים ברצינות וכמעט שאין בעיות משמעת, אם בכל זאת נוהגים בחוצפה ומפריעים, מטפלים בכך ביד נוקשה ומיידית.
בקורסים של צה"ל למשל, גם באלה הפחות יוקרתיים, כמות החומר שהתלמידים צריכים להתמודד עמו בחודשים ספורים עצומה בהשוואה לזו שלומדים במס' שנות לימוד בביה"ס ובנוסף מקבלים עבודות, מטלות פרויקטים ומבחנים. חיילים שהיו "אלופי הכיתה" בחוצפה והפרעות יושבים בשקט ולומדים ברצינות כי הם יודעים שאם לא יעשו כך יסולקו מיידית.שיקולי המפקדים של הקורסים הם ענייניים ומקצועיים. כל זה קורה כאן ולא על פלנטה אחרת !
אז יש מה לעשות . לא להשאיר זאת כבעיה כואבת.

מה קורה במציאות ?

הנה כתבה בנושא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4009013,00.html