המורה בעידן הדיגיטלי

בעיצומו של חיפוש אחר חומרים לעבודת הסמנריון ניתקלתי במאמר יצירתי ומרתק למדי.
המאמר עוסק בתפקיד המורה ותהליך ההוראה הנמצאים כבר שנים תחת לחץ של עריכת שינוי ( Egan, 2002 ). מה שמצא חן בעיניי הוא האופן שבו מתואר המורה בעידן הטכנולוגי.
אנשי החינוך מתארים את המורה כ"אומן מסטר" בסטודיו, כ"מנהל רשת", כשוער בבית מלון או כאוצר במוזיאון.
ג'ון סילי בראון (2006) רואה את תפקיד המורה כדומה ל"אומן המסטר" בסטודיו שלו ואת תהליך הלמידה כ"חברות לתוך הפרקטיקה (העבודה המעשית). הסטודיו הוא בדרך כלל מקום פתוח ובו ניתנת האפשרות ליצור את היצירותיו לעיני כל הנוכחים, המסטר וגם המתלמדים האחרים. המסטר יכול לראות את כל היצירות, ולשים לב לחידושים. המתלמדים אינם מוגבלים ללמוד רק על בסיס המומחיות של המסטר, אלא פעילויותיהם של כל המתלמדים יכולות לשמש להנחיה, הדרכה והכוונה על יצירותיהן של כל אחד ולהשפיע עליהן. הכתיבה בבלוג מתאימה למצב של היצירה בסטודיו לאומנות או אדריכלות. במקרה של סדנה לכתיבה יצירתית , למשל, המורה יכול לקרוא את כל העבודות הכתובות ולציין – את ה"יצירה" המיוחדת.
המורה כ"מנהל רשת" ,פישר (2006) ,מציע לראות את המורה כ"מנהל רשת תקשורת".
מבחינתו תפקידו העיקרי של המורה הוא לסייע לתלמידיו ביצירת הקישורים ורשתות הלמידה, כדי ליצור קישוריות בין מושגים והבנה של רעיונות. רשתות למידה עוזרות לתלמידים בפיתוח כישורים להשגת מטרות ויעדיו של קורס או מקצוע מסוים. במהלך הלמידה, בכל פעם שהלומדים פוגשים מקורות חדשים- המורה מעודד אותם להעריך אותם באופן ביקורתי ולבדוק את אמינותם ואת נחיצותם למטרה שנקבעה.
המורה כ"שוער" בבית מלון ,קורטיס בונק (2007) מציג את המורה כשוער בבית מלון בעידן האינטרנט, אשר כמומחה לסביבתו המקומית מתאמץ לספק לבאי המלון מידע על כל האירועים, המסעדות וההופעות. "מורה השוער" יכוון את תלמידיו למקורות ולהזדמנויות למידה, שהם ,אולי לא מודעים לקיומם. לפי בונק, החיים וגם הלמידה הם מסע. האינטרנט פותח בפני כולנו אפשרויות למידה בלתי מוגבלות.
על ידי המעבר לניהול פרויקטים מבוססי חקר או פתרון בעיות, למידה תוך כדי עיצוב, למידה מבוססת תוצר, או למידת חקר המורה הופך להיות למעשה למדריך הטיולים, למנהיג, מוביל המסע, או לשוער במלון.
חובתנו כמורים לחשוף את התלמידים לכל אותן הזדמנויות למידה המתאימות לדרגת בשלותם ולכישוריהם. זאת, בדומה לשוער בבית המלון המציע לתייר המבקש את עצתו "דברים" (אתרים, אפשרויות בילוי) שהתייר לא ידע שהם קיימים או שהם אפשריים. תפקיד השוער, אם כן, הוא לספק "הנחיה רכה", שלפעמים כוללת הסבר מילולי (בדומה להרצאה מסורתית) או הדרכה לפי מפה, כאשר האפשרות לגילוי נשארת בידי התייר/ אורח המלון עצמו.
המורה כאוצר במוזיאון ,בדומה לבונק (2007) , סימנס מציע שהמורה חייב לקבל על עצמו שני תפקידים:
א. מומחה, בעל ידע מתקדם בתחום דעת נתון
ב. מדריך המעודד ומאפשר חקירה עצמית של תלמידיו
"האוצר" הוא לומד מומחה. הוא אינו מעביר ידע, אלא יוצר מרחבים בהם ניתן לבנות ידע, לחקור אותו, וליצור קישורים בין פיסות מידע וידע. האוצר מכיר את תחום התמחותו היטב.
לסיכום ארבעת במודלים משלבים בין תפיסת מומחיות המורה ובין הבניית הידע של הלומד. כלומר, יש כאן שילוב של החינוך המסורתי והחינוך ההבנייתי, הקונסטרוקטיביסטי בהתייחס ליצירת קישורים בין מושגים בלמידה. בכל אחד מהדימויים לעיל, המורה כאומן מסטר, כמנהל רשת תקשורת, כשוער או כאוצר מושם דגש על מומחיותו של המורה בתפקידו הפעיל של מתן מידע והערכה של פעילויותיהם של תלמידים.
לדעתי המורה בעידן הדיגיטלי משלב את כל ארבעת המודלים בתוכו היות ובעידן הדיגיטלי המורה עומד במעין רשת אשר מצד אחד הוא חונך את תלמידיו ונותן להם משוב , כל התלמידים רואים את התוצרים של כולם, הלמידה הופכת יותר ויותר ללמידה שיתופית, המורה הוא מומחה בתחומו, מפנה אותם למקורות מידע ואתרים נוספים ובכך מעשיר את מקורות המידע עבורם, מעודד אותם לחקור בתוך ים של מידע ולהיות ביקורתיים כלפי המידע בין אם הוא רלוונטי או אמין. עבודת המורה היום היא פשוט אומנות של שילוב ארבעת המודלים.

Learning and Knowing in Networks: Changing roles for Educators and Designers, George Siemens, Presented to ITFORUM for Discussion
January 27, 2008

סוגי אינטליגנציות

במסגרת הקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" של דר' נטע נוצר, עסקנו בשעור האחרון בכמה סוגיות מעניינות במיוחד, והשאלות שהתעוררו היו, מה קורה במוחו של האדם מבחינה קוגניטיבית ? כיצד האדם מנצל אותו ללמידה של חומר חדש ?
אחד מהדברים שעוזרים לנו להבין תהליכים אלה זה האיטליגנציה, ראשוני החוקרים מתייחסים בעבודות המחקר שלהם לכל ההיבטים החינוכיים. הדיון נסב על שלושת סוגי האינטליגנציות :
@ אינטליגנציה אינטלקטואלית
@ אינטליגנציה מלאכותית
@ איטליגנציה ריגשית
האם האינטליגנציה מושפעת מהתורשה או מהסביבה?
האינטליגנציה האינטלקטואלית ה- I.Q , היא מולדת, היא מקיפה את כל פעולות החשיבה, הקוגניציה.
האינטליגנציה הריגשית, ה- E.Q גם היא מולדת, זו עוסקת ביכולת ההבנה והמודעות העצמית, התקשורת הבין אישית והתוך אישית. בעשור האחרון נוהלו מחקרים רבים בתחום אינטליגנציה רגשית. מחקרים אלה כיסו תחומים רבים כגון: חשיבות אינטליגנציה רגשית לניהול חיים יעילים, להצלחה בלימודים, לזוגיות מוצלחת ובעוד מגוון רחב של נסיבות חיים. אחד התחומים החדשים שנחקרו והוכח כי השפעתם רבה, הוא יישום אינטליגנציה רגשית בעולם העבודה. הגדרת אינטליגנציה רגשית - בפשטות ניתן לומר כי אינטליגנציה רגשית הוא שימוש אינטליגנטי ברגשות - אתם גורמים באופן מכוון לרגשות שלכם לפעול למענכם בכך שאתם משתמשים בהם כדי להדריך את התנהגותכם ומחשבותיכם בדרכים התורמות לתוצאות שלכם.
האינטליגנציה המלאכותית, היא נרכשת עם הנסיון, בעבר ניסו לשפר את החשיבה האנושית באמצעות המחשב, ניסו לחקות את מוח האדם על המחשב.
מהי אינטליגנציה בכלל ?
האינטליגנציה היא מכלול הכשרים שבאמצעותם פותרים בני אדם בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. מקור המילה אינטליגנציה הוא במילה הלטינית intelligere, שמשמעה לבחור, להחליט, להבחין. הגדרות רבות של אינטליגנציה מבוססות על משמעות זו

א. יכולת האדם לפתור בעיות חדשות ביעילות, זה לא לדעת עוד פרק או עוד תרגיל, אלא היכולת לפתור בעיה מתמטית, היכולת לקשור אותה לפעולות קודמות, בוחנת את האינטלקט בתהליכי הלמידה בלבד.
ב. בוחנת את איכות האינטלקט כפונקציה של יכולת האדם להתמודד עם אתגרי החיים, ולהסתגל לצרכי החיים המשתנים (סטרנברג) .
הגדרה חדשה זו של האיטליגנציה מתבססת על שלושה יסודות האינטליגנציה:
האנליטי, היצירתי והפרקטי.
ההגדרה המסורתית הישנה התבססה למעשה על הקוגניציה בלבד ! זו החדשה לעומתה היא רחבה ושונה יותר, היא לוקחת בחשבון את אתגרי החיים, את כל תחומי החיים, את ההתמודדויות עם שינויים, עם בעיות חדשות ואת דרכי ההסתגלות בחברה.
ולסיכום לפי וקסלר אינטליגנציה היא היכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהגיון ולהתמודד ביעילות עם הסביבה.
הכושר השכלי מורכב מכשרים ספציפיים בלתי תלויים זה בזה שנבדקים ע"י תת-המבחנים.
למשל, היכולת המילולית ( 1S) אינה תלויה ביכולת הביצועית( S2)
ולמי שרוצה לקרוא עוד על הנושא יכול להגיע לעוד כמה מאמרים מעניינים בנושא,
http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?kwd=7432

רשתות חברתיות וחינוך

כיום כמעט כל אדם יודע שכדי להעביר מסר להמונים כל מה שדרוש הוא מחשב וחיבור לרשת חברתית.
פייסבוק, פלטפורמת הרשת החברתית הגדולה בעולם שאליה מחוברים מאות מיליוני אנשים, נעשתה כבר מזמן לבית השני של בני הנוער שמאמץ בקלות את פלאי הטכנולוגיה .
בפוסטים קודמים שכתבתי, התייחסתי לדרכי התקשורת בין המורה לתלמידים ולהורים, או על אפשרות שילוב התקשוב בהוראה בכלל ובהוראת המתמטיקה בפרט.
השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא,
האם יכולות הרשתות החברתיות שבאינטרנט להשתלב בעבודת ההוראה ולהיות לעזר לאנשי החינוך?
מה שמשך את תשומת ליבי היא הכתבה העוסקת בנושא בירחון נובמבר 2010 של "קשר עין", הכתבה מעלה נקודות חשובות:
מהן למעשה המטרות של הנוער כפי שבאות לידי ביטוי בפייסבוק ? המציאות היא שהתקשורת היא המטרה והרשת היא האמצעי. השאלה המתבקשת היא : מה בדבר התוכן ?
צריך לבחון מחדש את הצורך הכמעט כפייתי הזה של להתחבר לרשת !
הרשת החברתית ממלאה צורך בסיסי של האדם : תקשורת וחיפוש אחר קידמה , בעבר מכשירי התקשורת שימשו אותנו כדי להתקרב זה לזה. פייסבוק מתברגת לתוך הצורך הזה באופן די מדויק. זה התחיל מהסטודנטים והגיע לכולם, אנשי מחשבים, הנוער, ההורים מתוך סקרנות, בתי עסק שגילו את הפוטנציאל שבו אין צורך להמתין שהתוכן יגיע לרשת, אלא ליצור את התוכן ברשת.
אפשר לפתוח פרופיל תחום וייעודי למשתתפי קבוצה מוגדרת מראש, לשלוח קישורים לאתרים שיכולים לסייע להרחיב תחומי דעת, להשתמש במדיה כפורום לכל דבר שבו התלמידים נעזרים זה בזה למטלות שונות עד לפרסום תמונות מהטיול השנתי וזה בעיקר יכול לתרום לגיבוש כיתתי בכיתות חינוך. הדיאלוג הרציף בין המורה לתלמיד הופך להיות משמעותי, הוא פשוט מוגש בעטיפה יותר אטרקטיבית וזה הופך את התקשורת ליותר נגישהומחוייכת.
ומה לגבי טוויטר ? נראה שהרבה יודעים על קיומה, אבל לשם מה צריך רשת חברתית נוספת שמציעה לשלוח ציוצים המוגבלים לאורך של 140 תווים ?
בכתבה מתארים כי המרחק בין טוויטר לחינוך מצטמצם בזכות התקשורת על אותם תחומי עניין, כך בעוד פייסבוק נותרה רשת בעלת דגש חברתי מובהק, פרצה טוויטר דווקא בגלל המינימליזם הוויזואלי שלה וההתקשרות על פי תחומי עניין משותפים ולא על פי קשרים אישיים בלבד. לפי ג'ף פולבר אחד ממייסדי הטוויטר, רעיונות משותפים יוצרים דיאלוג, דיאלוג יוצר קרבה וקרבה יוצרת תוכן פורה.
אם נרצה ואם לאו הטכנולוגיה כבר כאן, התלמידים משייטים ברשתות החברתיות בקלות בהנאה ופרקי זמן השואפים לאינסוף, אז למה לא לנצל את ההזדמנות ולהפוך מערכת בלתי פורמלית זו לשימושית ותומכת בפורמליות שבכיתה.
השילוב של חינוך ורשתות חברתיות הוא חדש יחסית, לכן הוא עדיין בבחינת ניסוי, טעייה, תהייה והסקת מסקנות.
כפי שתיארה מריה מונטסורי לפני כמאה שנה " משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם "

מחשבות ותובנות

זה קורה לי כל כך הרבה פעמים, במהלך עבודות שיגרתיות בבית, נהיגה או הליכה, בעיקר בתקופות עמוסות שכאלה, אני מוצאת את עצמי חושבת על המון נושאים בזה אחר זה, אם אני לא רושמת לי תזכורת, זה פשוט נשכח, לרוב אלה נשארות רק מחשבות, עכשיו כשיש לי את הבלוג, הכתיבה בבלוג גורמת לי ל"דפדף" בזיכרון על כל אותן מחשבות שזו ההזדמנות להעלות על הכתב, בזכות הכתיבה כאן בבלוג מתאפשרת לי יכולת העמקה ופיתוח החשיבה.
אחת הסיבות שהביאו אותי ללמוד במגמת תיקשוב היא הרצון להתגבר על החסם שהיה לי בישיבה מול המחשב, זה היה בעיקר, להקליד בחינה לתלמידים במתמטיקה וזה גזל ממני המון, המון זמן ואם לא זכרתי לעשות SAVE, תקלה טכנית היתה מוחקת את כל שעות עבודתי, לא שהיום עריכה והקלדת מבחן קצרה יותר אך היא יותר ידידותית ונוחה והחשש כבר לא קיים.
מעבר לזה, מה עוד השתנה ? העבודה בהוראה תמיד היתה רצופה, עמוסה ולחוצה כל כך, לחץ הבחינות שתמיד בפתח, לו"ז צפוף ובלתי גמיש לקראת בגרויות, אז איך נכנס התקשוב בהוראה בימינו, לאן התקדמנו ?

התקשורת ביני לבין תלמידי, ביני לבין ההורים היתה ועדיין דרך טלפון או פגישות פנים מול פנים, בנוסף דרך MAIL או SMART SCHOOL , בפועל ההוראה בכיתות של 35 תלמידים בממוצע וכאן אני חייבת לציין שיש מגמה של שיפור, בשנים קודמות היו 40 תל' בממוצע, ההוראה הפרונטלית, המסורתית, הדיפרנציאלית עוברת כל הזמן שינויים אך אין ניצול מספיק של התקשוב, אין מספיק משאבים.

השינוי הגדול, לדעתי, הוא בחינוך האקדמי, ע"פ מאמרים שקראתי במסגרת הלימודים שלי, באקדמיה, שילוב התקשוב נפוץ הרבה יותר .
בניגוד להוראה המסורתית בה הלמידה מתחילה בכיתה ונגמרת בהכנת מטלות כגון שעורי בית, עבודות ומבחנים, המורה הוא זה שמחליט על מה וכמה ילמדו, היום הלמידה שלי היא שונה בתכלית, המרצה מציג נושאים כלומר מספק מידע ראשוני, מעלה ומעורר שאלות ומפנה למקורות מידע נוספים, מלמדים להעביר ביקורת ולא לקבל כמובן מאליו. כך כל אחד יכול להמשיך ולהתעניין בנושא הרלבנטי לו ובמידה המתאימה לו. למידה כזו מספקת עניין ואפילו יכולה להיות מהנה- כל זה בזכות התקשוב.
במבט לאחור אני שמחה שבחרתי ללמוד את התחום.
בימים אלה אני צריכה להחליט על נושא לסמנריון, יש כבר כיוון אך הדרך עוד ארוכה.