המורה בעידן הדיגיטלי

בעיצומו של חיפוש אחר חומרים לעבודת הסמנריון ניתקלתי במאמר יצירתי ומרתק למדי.
המאמר עוסק בתפקיד המורה ותהליך ההוראה הנמצאים כבר שנים תחת לחץ של עריכת שינוי ( Egan, 2002 ). מה שמצא חן בעיניי הוא האופן שבו מתואר המורה בעידן הטכנולוגי.
אנשי החינוך מתארים את המורה כ"אומן מסטר" בסטודיו, כ"מנהל רשת", כשוער בבית מלון או כאוצר במוזיאון.
ג'ון סילי בראון (2006) רואה את תפקיד המורה כדומה ל"אומן המסטר" בסטודיו שלו ואת תהליך הלמידה כ"חברות לתוך הפרקטיקה (העבודה המעשית). הסטודיו הוא בדרך כלל מקום פתוח ובו ניתנת האפשרות ליצור את היצירותיו לעיני כל הנוכחים, המסטר וגם המתלמדים האחרים. המסטר יכול לראות את כל היצירות, ולשים לב לחידושים. המתלמדים אינם מוגבלים ללמוד רק על בסיס המומחיות של המסטר, אלא פעילויותיהם של כל המתלמדים יכולות לשמש להנחיה, הדרכה והכוונה על יצירותיהן של כל אחד ולהשפיע עליהן. הכתיבה בבלוג מתאימה למצב של היצירה בסטודיו לאומנות או אדריכלות. במקרה של סדנה לכתיבה יצירתית , למשל, המורה יכול לקרוא את כל העבודות הכתובות ולציין – את ה"יצירה" המיוחדת.
המורה כ"מנהל רשת" ,פישר (2006) ,מציע לראות את המורה כ"מנהל רשת תקשורת".
מבחינתו תפקידו העיקרי של המורה הוא לסייע לתלמידיו ביצירת הקישורים ורשתות הלמידה, כדי ליצור קישוריות בין מושגים והבנה של רעיונות. רשתות למידה עוזרות לתלמידים בפיתוח כישורים להשגת מטרות ויעדיו של קורס או מקצוע מסוים. במהלך הלמידה, בכל פעם שהלומדים פוגשים מקורות חדשים- המורה מעודד אותם להעריך אותם באופן ביקורתי ולבדוק את אמינותם ואת נחיצותם למטרה שנקבעה.
המורה כ"שוער" בבית מלון ,קורטיס בונק (2007) מציג את המורה כשוער בבית מלון בעידן האינטרנט, אשר כמומחה לסביבתו המקומית מתאמץ לספק לבאי המלון מידע על כל האירועים, המסעדות וההופעות. "מורה השוער" יכוון את תלמידיו למקורות ולהזדמנויות למידה, שהם ,אולי לא מודעים לקיומם. לפי בונק, החיים וגם הלמידה הם מסע. האינטרנט פותח בפני כולנו אפשרויות למידה בלתי מוגבלות.
על ידי המעבר לניהול פרויקטים מבוססי חקר או פתרון בעיות, למידה תוך כדי עיצוב, למידה מבוססת תוצר, או למידת חקר המורה הופך להיות למעשה למדריך הטיולים, למנהיג, מוביל המסע, או לשוער במלון.
חובתנו כמורים לחשוף את התלמידים לכל אותן הזדמנויות למידה המתאימות לדרגת בשלותם ולכישוריהם. זאת, בדומה לשוער בבית המלון המציע לתייר המבקש את עצתו "דברים" (אתרים, אפשרויות בילוי) שהתייר לא ידע שהם קיימים או שהם אפשריים. תפקיד השוער, אם כן, הוא לספק "הנחיה רכה", שלפעמים כוללת הסבר מילולי (בדומה להרצאה מסורתית) או הדרכה לפי מפה, כאשר האפשרות לגילוי נשארת בידי התייר/ אורח המלון עצמו.
המורה כאוצר במוזיאון ,בדומה לבונק (2007) , סימנס מציע שהמורה חייב לקבל על עצמו שני תפקידים:
א. מומחה, בעל ידע מתקדם בתחום דעת נתון
ב. מדריך המעודד ומאפשר חקירה עצמית של תלמידיו
"האוצר" הוא לומד מומחה. הוא אינו מעביר ידע, אלא יוצר מרחבים בהם ניתן לבנות ידע, לחקור אותו, וליצור קישורים בין פיסות מידע וידע. האוצר מכיר את תחום התמחותו היטב.
לסיכום ארבעת במודלים משלבים בין תפיסת מומחיות המורה ובין הבניית הידע של הלומד. כלומר, יש כאן שילוב של החינוך המסורתי והחינוך ההבנייתי, הקונסטרוקטיביסטי בהתייחס ליצירת קישורים בין מושגים בלמידה. בכל אחד מהדימויים לעיל, המורה כאומן מסטר, כמנהל רשת תקשורת, כשוער או כאוצר מושם דגש על מומחיותו של המורה בתפקידו הפעיל של מתן מידע והערכה של פעילויותיהם של תלמידים.
לדעתי המורה בעידן הדיגיטלי משלב את כל ארבעת המודלים בתוכו היות ובעידן הדיגיטלי המורה עומד במעין רשת אשר מצד אחד הוא חונך את תלמידיו ונותן להם משוב , כל התלמידים רואים את התוצרים של כולם, הלמידה הופכת יותר ויותר ללמידה שיתופית, המורה הוא מומחה בתחומו, מפנה אותם למקורות מידע ואתרים נוספים ובכך מעשיר את מקורות המידע עבורם, מעודד אותם לחקור בתוך ים של מידע ולהיות ביקורתיים כלפי המידע בין אם הוא רלוונטי או אמין. עבודת המורה היום היא פשוט אומנות של שילוב ארבעת המודלים.

Learning and Knowing in Networks: Changing roles for Educators and Designers, George Siemens, Presented to ITFORUM for Discussion
January 27, 2008