כיום כמעט כל אדם יודע שכדי להעביר מסר להמונים כל מה שדרוש הוא מחשב וחיבור לרשת חברתית.
פייסבוק, פלטפורמת הרשת החברתית הגדולה בעולם שאליה מחוברים מאות מיליוני אנשים, נעשתה כבר מזמן לבית השני של בני הנוער שמאמץ בקלות את פלאי הטכנולוגיה .
בפוסטים קודמים שכתבתי, התייחסתי לדרכי התקשורת בין המורה לתלמידים ולהורים, או על אפשרות שילוב התקשוב בהוראה בכלל ובהוראת המתמטיקה בפרט.
השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא,
האם יכולות הרשתות החברתיות שבאינטרנט להשתלב בעבודת ההוראה ולהיות לעזר לאנשי החינוך?
מה שמשך את תשומת ליבי היא הכתבה העוסקת בנושא בירחון נובמבר 2010 של "קשר עין", הכתבה מעלה נקודות חשובות:
מהן למעשה המטרות של הנוער כפי שבאות לידי ביטוי בפייסבוק ? המציאות היא שהתקשורת היא המטרה והרשת היא האמצעי. השאלה המתבקשת היא : מה בדבר התוכן ?
צריך לבחון מחדש את הצורך הכמעט כפייתי הזה של להתחבר לרשת !
הרשת החברתית ממלאה צורך בסיסי של האדם : תקשורת וחיפוש אחר קידמה , בעבר מכשירי התקשורת שימשו אותנו כדי להתקרב זה לזה. פייסבוק מתברגת לתוך הצורך הזה באופן די מדויק. זה התחיל מהסטודנטים והגיע לכולם, אנשי מחשבים, הנוער, ההורים מתוך סקרנות, בתי עסק שגילו את הפוטנציאל שבו אין צורך להמתין שהתוכן יגיע לרשת, אלא ליצור את התוכן ברשת.
אפשר לפתוח פרופיל תחום וייעודי למשתתפי קבוצה מוגדרת מראש, לשלוח קישורים לאתרים שיכולים לסייע להרחיב תחומי דעת, להשתמש במדיה כפורום לכל דבר שבו התלמידים נעזרים זה בזה למטלות שונות עד לפרסום תמונות מהטיול השנתי וזה בעיקר יכול לתרום לגיבוש כיתתי בכיתות חינוך. הדיאלוג הרציף בין המורה לתלמיד הופך להיות משמעותי, הוא פשוט מוגש בעטיפה יותר אטרקטיבית וזה הופך את התקשורת ליותר נגישהומחוייכת.
ומה לגבי טוויטר ? נראה שהרבה יודעים על קיומה, אבל לשם מה צריך רשת חברתית נוספת שמציעה לשלוח ציוצים המוגבלים לאורך של 140 תווים ?
בכתבה מתארים כי המרחק בין טוויטר לחינוך מצטמצם בזכות התקשורת על אותם תחומי עניין, כך בעוד פייסבוק נותרה רשת בעלת דגש חברתי מובהק, פרצה טוויטר דווקא בגלל המינימליזם הוויזואלי שלה וההתקשרות על פי תחומי עניין משותפים ולא על פי קשרים אישיים בלבד. לפי ג'ף פולבר אחד ממייסדי הטוויטר, רעיונות משותפים יוצרים דיאלוג, דיאלוג יוצר קרבה וקרבה יוצרת תוכן פורה.
אם נרצה ואם לאו הטכנולוגיה כבר כאן, התלמידים משייטים ברשתות החברתיות בקלות בהנאה ופרקי זמן השואפים לאינסוף, אז למה לא לנצל את ההזדמנות ולהפוך מערכת בלתי פורמלית זו לשימושית ותומכת בפורמליות שבכיתה.
השילוב של חינוך ורשתות חברתיות הוא חדש יחסית, לכן הוא עדיין בבחינת ניסוי, טעייה, תהייה והסקת מסקנות.
כפי שתיארה מריה מונטסורי לפני כמאה שנה " משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם "
ורד,
השבמחקאתחבר למשפט של מריה מונטסורי, שנכתב לפני 100 שנה ורלבנטי מאוד גם בימינו.
ואכן שילוב היישומים הטכנולוגיים מסייע גם בפן הזה, משום שזה מושך את התלמידים ללמידה וזו דרך יעילה לעורר את סקרנותם ואת המוטיבציה ללמידה.
הצדק איתך, דורית, מה שלומדים דרך התנסות פעילה נשאר חקוק בזיכרון. הרבה פעמים אני מחפשת דרכים מגוונות ויצירתיות להמחשה בהוראה ותמיד יש התעניינות והענות של כלל התלמידים באותם מקרים.
השבמחק