לכל אחד יש את הסגנון שמייחד אותו ומאפיין אותו.
אני חייבת להודות שסביר מאוד להניח, שלא הייתי פותחת בלוג, אם לא היו מחייבים אותנו ולא הייתי חווה את החוויה הזו לעולם במרוץ המטורף הזה של החיים.
בניגוד לעבודה פילוסופית, כתיבה בבלוג היא עניין לטווח קצר, פחות מעמיק ופחות יסודי. ומנגד, כתיבה בבלוג היא דבר יותר קונקרטי, יותר רגיש והרבה יותר מחובר למציאות. ובינתיים, דברים מצטברים, ודברים ממשיכים לקרות.
That`s life
יש שכותבים בלוגים כדי לשנות את העולם, כדי להשפיע, כדי לעבד מחשבות , כאלה שהיו רוצים לכתוב ספר אבל לא מצליחים להגיע לסוף שלו, יש שפשוט אוהבים לכתוב במהות שלהם, אני מניחה שלהם סגנון מיוחד ושונה משלי, זה מחזיר אותי אחורה בעשרים שנה בערך, אני נזכרת בתקופת התיכון, אז ההתמודדות שלי עם חוויית הכתיבה, בהבעה ובספרות לא היתה כל כך חיובית, משום מה אף פעם לא נמשכתי לתחום זה ולא בכדי אני עוסקת בתחום המתמטיקה, הפיסיקה ...
במשך הזמן השתכנעתי שהכתיבה לבלוג היא עניין של נטייה – אפשר לעזור לאנשים לפתוח בלוגים, אפשר לדרוש מאנשים לפתוח בלוג אבל המשך הכתיבה לבלוג הוא עניין של הנעה "פנימית". אם הרפלקציה בכתיבה איננה מדברת אל מישהו, אי אפשר לדרבן אותו להמשיך לכתוב. אפשר להציע. אפשר אפילו לשדל. אבל אחרי הדחיפה הראשונה, נדמה לי שעל פי רוב מי שממשיך לכתוב הוא מי שהיה מגיע לכתיבה הזאת גם בלי הדרבון החיצוני.
בעיני הציבור הרחב בלוג איננו סגנון, אלא כלי טכנולוגי שמאפשר פרסום מהיר של הגיגים. כמובן שלבלוגים אין רק סגנון אחד. יש בלוגים אישיים, בלוגים חברתיים, בלוגים חינוכיים, בלוגים עסקיים ובלוגים פוליטיים, ומה לא. ואני בוודאי אינני יכולה לדבר בשם קהילת הבלוגרים, אלא רק בשם עצמי. עבורי הבלוג הוא מרחב להרהורים מתמשכים סביב הנושא הלימודי ואם הספקתם גם לקרוא פוסטים קודמים שלי, אז גם כאלה העוסקים בשיגרת היומיום, עבודה אקטואליה וכד' .
אסיים ואומר כי
- כותבים איכותיים הם מצרך נדיר והיכולת ללכוד את הגולש על ידי כתיבה מתאימה היא אומנות לשמה.
That`s life
יש שכותבים בלוגים כדי לשנות את העולם, כדי להשפיע, כדי לעבד מחשבות , כאלה שהיו רוצים לכתוב ספר אבל לא מצליחים להגיע לסוף שלו, יש שפשוט אוהבים לכתוב במהות שלהם, אני מניחה שלהם סגנון מיוחד ושונה משלי, זה מחזיר אותי אחורה בעשרים שנה בערך, אני נזכרת בתקופת התיכון, אז ההתמודדות שלי עם חוויית הכתיבה, בהבעה ובספרות לא היתה כל כך חיובית, משום מה אף פעם לא נמשכתי לתחום זה ולא בכדי אני עוסקת בתחום המתמטיקה, הפיסיקה ...
במשך הזמן השתכנעתי שהכתיבה לבלוג היא עניין של נטייה – אפשר לעזור לאנשים לפתוח בלוגים, אפשר לדרוש מאנשים לפתוח בלוג אבל המשך הכתיבה לבלוג הוא עניין של הנעה "פנימית". אם הרפלקציה בכתיבה איננה מדברת אל מישהו, אי אפשר לדרבן אותו להמשיך לכתוב. אפשר להציע. אפשר אפילו לשדל. אבל אחרי הדחיפה הראשונה, נדמה לי שעל פי רוב מי שממשיך לכתוב הוא מי שהיה מגיע לכתיבה הזאת גם בלי הדרבון החיצוני.
בעיני הציבור הרחב בלוג איננו סגנון, אלא כלי טכנולוגי שמאפשר פרסום מהיר של הגיגים. כמובן שלבלוגים אין רק סגנון אחד. יש בלוגים אישיים, בלוגים חברתיים, בלוגים חינוכיים, בלוגים עסקיים ובלוגים פוליטיים, ומה לא. ואני בוודאי אינני יכולה לדבר בשם קהילת הבלוגרים, אלא רק בשם עצמי. עבורי הבלוג הוא מרחב להרהורים מתמשכים סביב הנושא הלימודי ואם הספקתם גם לקרוא פוסטים קודמים שלי, אז גם כאלה העוסקים בשיגרת היומיום, עבודה אקטואליה וכד' .
אסיים ואומר כי
- כותבים איכותיים הם מצרך נדיר והיכולת ללכוד את הגולש על ידי כתיבה מתאימה היא אומנות לשמה.
ורד,
השבמחקמסכימה איתך שללכוד את הגולש ע"י סגנון הכתיבה זו אומנות, אך גם הכותרת הקולעת והנכונה וגם נושאי העניין.