ההתמודדות של המורים בישראל עם נושא המשמעת היא מציאות כואבת תרתי משמע !
לעיתים נדמה כי למורים בישראל אין כלים ואמצעים להתמודד עם בעיות משמעת, כך לפחות מספרים לי תלמידיי במסגרת שעורי החינוך. מדיווחי מורים עולה כי ארועי משמעת אינם מטופלים בזמן הנכון וכי המורים אינם מגובים על ידי ההנהלה, כי רוב הנהלות בתי הספר אינן מעוניינות להתעמת עם התלמידים, הן מעוניינות ב"שקט תעשייתי" וכדי להשיגו הן מוכנות לשלם כל מחיר ולא כך צריכים להיות פני הדברים - לא כך בבית סיפרנו, לצערי יש מנהלים השבויים בתפיסה, השגוייה כמובן, שהתלמיד הוא "לקוח" שהמסקנה הנגזרת ממנה היא שהלקוח תמיד צודק ! בסופו של דבר נשאר המורה בודד במערכה ובעית המשמעת נופלת בין הכיסאות.
בשלושים השנים האחרונות עברה מערכת החינוך טלטלות רבות של רפורמות, אף לא באחת מהן נמצאה התייחסות הולמת ונושא המשמעת, כאילו הבעיה כלל לא קיימת. לעומת זאת היתה עדות דווקא להתפוררות המשמעת דרך שורה של הנחיות ממשרד החינוך, לדוגמה : לעיתים קרובות בתי ספר התיכוניים חייבים לקבל גם בוגרים של חטיבת הביניים שאינם מתאימים, מאפשרים לתלמידים להיעדר משעורים ללא הגבלה, יש הבטחה להעלות כיתה של כל תלמיד גם אם צבר הרבה שליליים התערבות הורים בנהלים ותקנון, קיימת התחשבות כמעט אינסופיות במצב הריגשי, החברתי, המשפחתי ובל נשכח הסוציואקונומי של כל תלמיד, תלמידים בעלי צרכים מיוחדים משולבים ללא תנאים מאפשרים, והרשימה עוד ארוכה. אך הקרב על המשמעת עדיין לא אבוד. יש כאן בארץ מוסדות חינוך שבהם לומדים התלמידים ברצינות וכמעט שאין בעיות משמעת, אם בכל זאת נוהגים בחוצפה ומפריעים, מטפלים בכך ביד נוקשה ומיידית.
בקורסים של צה"ל למשל, גם באלה הפחות יוקרתיים, כמות החומר שהתלמידים צריכים להתמודד עמו בחודשים ספורים עצומה בהשוואה לזו שלומדים במס' שנות לימוד בביה"ס ובנוסף מקבלים עבודות, מטלות פרויקטים ומבחנים. חיילים שהיו "אלופי הכיתה" בחוצפה והפרעות יושבים בשקט ולומדים ברצינות כי הם יודעים שאם לא יעשו כך יסולקו מיידית.שיקולי המפקדים של הקורסים הם ענייניים ומקצועיים. כל זה קורה כאן ולא על פלנטה אחרת !
אז יש מה לעשות . לא להשאיר זאת כבעיה כואבת.
מה קורה במציאות ?
הנה כתבה בנושא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4009013,00.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה